[ארכיון:] איתמר (איסמר) דוד

איתמר (איסמר) דוד היה אחד מהמעצבים הבולטים והמוכרים בנוף המקומי. איתמר דוד, בדומה לבני דורו היה צריך לעבוד קשה ולעיתים ליצור יש ממעט על מנת ליצור תרבות גרפית, אסתטית, וטיפוגרפית עברית־ישראלית. למעשה, רוב האנשים מכירים את פועלו בדמות הגופן העוקצי (פונט) דוד (גופן אשר סר חינו בעקבות שימוש רב במעבד תמלילים בWindows).  איתמר דוד היה "מעצב רנסנס" אמיתי, אשר אהב לעסוק ולשלב בין ההיבטים השונים של היצירה, החל מעיצוב גרפי ואמנות דו-מימדית, וכלה בעיצוב מוצר, עיצוב פנים, ועיצוב ארכיטקטוני. בגוף עבודותיו אפשר לראות השפעה יהודית ועברית חזקה, שבאה לידי ביטוי באותיות בעלות אופי קליגרפי רהוט, ובאיורים עם סגנון מובהק ומודרני. ניכר כי כח היצירה שלו לא דעך גם בעשורים המאוחרים לחייו. אם אתם ברי מזל ונולדתם למשפחות השומרות ספרי הגדות פסח למשך זמן רב, סביר להניח שתיתקלו באחת מעבודותיו. בהשוואה לעבודות המוכרות והאהובות של האחים שמיר אשר התמקדו בפרסום לתרבות ההמונים המתפתחת בישראל, רוב העבודות של איתמר דוד מתכתבות יותר עם היחידאי, המכובד והממלכתי. במובן מסוים היה דוד אוּמן וגם אוֹמן.

בכדי להתפעל מהיצירתיות, הכישרון, והפריון של היוצר הנדיר הזה, אני ממליץ לבקר בבלוג הזה אשר מציג את עבודותיו, בליווי הסבר קצר. רוב התמונות המצורפות לקוחות מאתר זה, ואפשר להקליק על התמונות על מנת להגיע לערך המקורי שלהן.

את המאמר הבא תרגמתי בחלקו, מתוך כמה מאמרים, ביניהם הביוגרפיה של איתמר דוד בבלוג IDEA ובוויקיפדיה, הקטלוג של עבודותיו בְּ  Cary Arts Collection שיצרה סוזן קולודני (זהירות, PDF | לינק מקורי לא עובד), ספרו של אליק מישורי "שורו הביטו וראו – איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית", ועוד חומרים שמצאתי באינטרנט.


דוד נולד ב-28.08.1910 בעיר ברסלאו (אז בגרמניה), בבית משפחתו ברחוב "פרייבורג־שטראסה" מס' 13. הוא היה תלמיד חלש, ובגיל 14 עזב את בית הספר על מנת לסייע בפרנסת המשפחה כשוליה של מעטר וצייר בבתים. בגיל 18, לאחר ארבע שנות עבודה מפרכות, נסע ללמוד בבית הספר לאמנות שימושית "שרלוטנבורג" בברלין. בית ספר זה היה שייך לתנועת הArts & Crafts האירופאית, אשר דגלה בעיצוב מוצרים אמנותיים ושימושיים כאחד על מנת לשמר את כבודם ועצמאותם של בעלי המלאכה והאומנים בעולם תעשייתי. הוא השתלם בעיצוב ואיור. במסגרת לימודיו ועבודתו זכה למספר פרסים בתחום העיצוב, בהם פרס על עיצוב מהדורת ספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל.

בשנת 1932 עלה ל"פלסטינה", והתיישב בירושלים במשך כ-20 שנה. דוד עסק בעיצוב פנים וחזיתות של חנויות, עיצוב תעשייתי (ריהוט), ועיצוב גרפי. יחד עם משה שפיצר עיצב את הגופן (פונט) "דוד" (דגימה בהמשך). הגופן נרכש ב1954 לשיווק על ידי תאגיד Intertype והפך לאחד הגופנים העבריים הנפוצים ביותר, עקב התאמתו לדפוס המודרני. התחלת עבודתו של איתמר דוד הייתה אמנם צנועה, וכללה גם עיצוב (ולמעשה כתיבה) של שלטים, אך עם הזמן עיצב דוד גם כמה משטרות הכסף הראשונים של מדינת ישראל ובולים רבים.
בנוסף עיצב דוד מבני ציבור, בהם המבנה הישן של בית הספר שנקר ברמת גן, כמו גם את הכתב והלוגו של מפעל המלט "נשר" וכרזות רבות של הנהגת היישוב ושל לשכת הפרסום הממשלתית ‏.

החל מ1948, הגישו המעצבים איתמר דוד וירחמיאל שכטר ל"ועדת הסמל והדגל" מספר הצעות לעיצוב סמל מדינת ישראל יחד ‏‏. סקיצה ראשונית הייתה אליפטית בהשראת חותם "שמע עבד ירבעם" שנתגלה בחפירות ארכיאולוגיות, והכילה מנורה בעלת שבעה קנים, לולב ושופר, וכוכבי זהב. כצפוי בפרויקט המלווה בוועדה, ההצעה גררה אינספור ויכוחים. אלה הניבו החלטה להציג את שתי הסקיצות של שכטר ודוד ב"מועצת המדינה הזמנית", כאשר אחת כוללת שופר ולולב, והשנייה לא. הדיון כמובן עורר מחלוקות, וההחלטה נדחתה, כאשר כל התכנסות נערמו עוד ועוד טענות; יש שמצאו את הסמל דתי מדי או לא דתי מספיק, יש שמצאוהו לא מספיק סוציאליסטי, ועוד מיני טענות רבות. מי שנפל כמובל בין הכיסאות היו המעצבים. גם דוד ושכטר וגם אוטה ווליש שהתחרה עמם על עיצוב הסמל, הרגישו שמשתמשים בהם כ"חותמת גומי" להחלטות הוועדה, כלומר שאין מתייעצים בהם כאנשי מקצוע ומעורבים בדבר, אלא (במילים יותר עכשוויות:) משתמשים בהם כ"גרפיקאים" ולא כ"מעצבים". מצב זה מוכר לרוב העוסקים במלאכה זו עד עצם היום הזה. מה היה גורל הסקיצות? אלה נזנחו לאחר ש"וועדת הסמל והדגל" החליטה לפרסם את המכרז שוב. הזוכים היו גבריאל ומקסים שמיר (האחים שמיר), אשר "זכו" לעבודה קשה וחסרת הערכה וקיתונות של בוז וביקורת בעיתונות.

[הצעה לסמל המדינה ע"י דוד]
[הצעה לסמל המדינה ע"י דוד]
[הצעה לסמל המדינה ע"י דוד]
[הצעה לסמל המדינה ע"י דוד]
[הצעה לסמל המדינה ע"י דוד]
[הצעה לסמל המדינה ע"י דוד]
סמל המדינה, האחים שמיר
[סמל המדינה כפי שעוצב על ידי האחים שמיר. מקור]

לפני שעבר להתגורר באופן קבוע בארצות הברית, ביקר דוד כמה פעמים בניו־יורק. ביקורו הראשון ב1939 יועד לעבודה על הדוכן של פלסטינה ביריד העולמי. ב1947 חזר לניו־יורק על מנת ללמוד שיטות דפוס.  בעזרתו של דוקטור רוברט לזלי, חזר שוב לניו־יורק בשנת 1951 על מנת להראות לתאגיד Intertype את הסקיצות של "דוד עברית" ועל מנת לעבוד על היציקות הראשונות של הגופן עם התאגיד. ב1953 עזר בעיצוב והתקנת התערוכה התעשייתית של ישראל בניו־יורק עבור תנועת הבונדס.

בשנת 1953 עבר לניו־יורק על מנת למצוא עבודה מאתגרת יותר. הוא נישא בראשונה (להורטנס מנדל) שאותה הכיר דרך ד"ר לזלי. הורטנס נפטרה שנתיים לאחר מכן. דוד פתח בניו-יורק סטודיו שעסק בעיצוב פנים ועיטור בתי כנסת, עיצוב עטיפות ספרים עבור הוצאות ספרים מובילות ומוסדות דת יהודיים ועיצוב פריטי יודאיקה. איתמר דוד גם לימד, הרצה והקים סדנאות טיפוגרפיה לטינית ועברית במכללת "Cooper Union", "Pratt Institute", ועוד מוסדות מוכרים נוספים, ובכך זכה להכרה וכבוד רב.

דוד ציפה להרוויח את לחמו בעיקר מעיצוב אלמנטים קישוטיים לבתי כנסת, אך גילה שרוב העבודות שהוזמנה ממנו מ1950 עד שנות השבעים המוקדמות, באו מתוך תעשיית ההוצאה לאור. דוד עבד רבות כמעצב עבור הוצאות־לאור אמריקאיות מובילות. בסך הכל, עיצב כריכות ליותר מ-200 ספרים.

הוא נשאר אמן ומעצב "פרילאנס" לאורך הקריירה שלו. בנוסף לעבודות קבועות בעיצוב כריכות, קליגרפיה, ועיצוב אותיות, דוד קיבל הזמנות רבות לאיור ספרים, ופיתח סגנון איורי ייחודי, אשר מאופיין על ידי דוגמאות של קווי "שתִי ועֶרֶב" גיאומטריים.  הסגנון הקווי המיוחד מאוד, זכור מהמהדורה המוגבלת של הספר "המחשבות" שנכתב ע"י הפילוסוף הנוצרי בלייז פסקל. דוד אייר כתריסר איורים צבעוניים והיפנוטיים שכללו קישוטים, התפרשו על עמוד שלם, הוכנו והופרדו לצבעים לפי מסורת דפוס ישנה. (לצערי לא מצאתי דוגמאות נוספות לספר הזה, אך דוגמאות מספר קודם אשר דומה בסגנונו, אפשר למצוא בלינק.). תופעה מעניינת אשר הפכה למאפיין  בעבודתו של דוד, הייתה עיצוב איורים בצבעים בולטים וזוהרים (כתומים, ירוקים, סגולים, כחולים, וזהב). איורים אלו ליוו את הגיגי הסופר, במקום לאייר אותם באופן מילולי.

file_0_original

ספר" תהילים" פרי עיצובו (1973)‏ נחשב ליצירת מופת של פרשנות גרפית אישית וליצירת אמנות ייחודית. הספר עוצב באותה רוח, בשפות עברית ואנגלית. בפרויקט זה, אשר דוד החשיב כפרויקט האישי שלו, שולבו רעיונותיו לגבי איור, טיפוגרפיה, ועיצוב ספרים. בעקבות כך זכה לפרס מאת המכון האמריקאי לאומנויות הגרפיות (1973). ב-1991 עיצב ברוח דומה את ספר "יונה". שני הספרים יצאו במהדורות מצומצמות ולכן הם מהווים פריטי אספנות מבוקשים, ומייצגים את פסגת יצירתו של איתמר דוד.




למרות שמעולם לא איבד עניין בעיצוב הגרפי, הקדיש דוד את מירב כוחו בחלק האחרון של הקריירה שלו לעיצוב ארכיטקטוני וקישוט (דקורציה). מאמצע שנות ה-60 גילה עניין באדריכלות ותכנן מספר אנדרטאות ופארקים במדינת ניו־יורק. ייתכן שהעבודה החשובה ביותר שלו בשדה האדריכלי נוצרה באמצעות שיתוף פעולה (במשך שלושים שנה) עם בית הקברות Pinelawn Memorial Park בעיירה Farmingdale שבמדינת ניו־יורק. כאשר התחיל לעבוד על הפרויקט ב-1965, תכנן דוד פארק שכלל מזרקות ופריטים נוספים. בנוסף, הוא עיצב חזות ופנים של מבני קבורה מפוארים (mausoleums) ומתחמי מבנים אחרים. הוא עיצב גם טיפוגרפיה לכתובות רבות עבור קישוטי קירות וארכיטקטורה בפארקים.

דוד לא הפסיק לגמרי לעבוד בעיצוב הגרפי, וההוכחה לכך באה בדמות שיתוף פעולה עם הקליגרפית הלן בראנדשאפט בשנת 1991. הוא עיצב ואייר גרסה דו שפתית לספר יונה, אשר יצא לאור בהוצאת צ'סוויק (מהדורה מוגבלת).

בשנים האחרונות לחייו איחד איתמר דוד את כל דעותיו וידיעותיו על ההיסטוריה, האסתטיקה, וההיבטים הטכניים של האות הלטינית לכדי ספר מושקע ששמו " Our Calligraphic Heritage: The Geyer Studio Writing Book: Text, Charts and Compositions "
ספר זה יצא במהדורה מוגבלת וחתומה. אוגדני הספר מונחים בקופסת עץ נסגרת המצופה בבד עם הטבעת זהב.

הספר מחולק לשלושה חלקים:
היחידה הראשונה היא ספר הכתב, אשר מכיל טקסט אקדמי מתומצת המלווה על ידי איורים וטבלאות אשר עוסקים באספקטים האסתטיים, הטכניים, וההיסטוריים של הקליגרפיה הלטינית.
היחידה השנייה היא סדרה של 17 אוגדנים המודפסים בשני צבעים על נייר משובח. האוגדנים מייצגים רפרודוקציות של דוגמאות נבחרות של סגנונות היסטוריים, המלווים בדוגמאות אלפבית (אחת עד שלוש) פרי עטו של דוד. חלק מהאותיות הוגדלו על מנת להקל על הלמידה. הפורמט של האוגדן הותאם במיוחד על מנת לאפשר השוואה של סגנונות שונים אחד ליד השני.
היחידה השלישית היא אוסף של 17 "קומפוזיציות" המכילים עיצובים שהותאמו לסגנונות המפורטים באוגדנים, ומדגימים כיצד סגנונות קלאסיים יכולים לשמש עיצוב גרפי וקליגרפי עכשווי.

OurCalligHeritage ONE PAGE.doc

OurCalligHeritage ONE PAGE.doc

חשוב לציין כי איתמר דוד הפיק ב1990 מקבילה עברית בשם
"Hebrew Letter: Calligraphic Variations/Book and Charts [Box set] (Paperback) "
שנסקר בקצרה עם תמונות בבלוג של עודד עזר.

הספר מכיל 32 לוחות קליגרפיים, טקסט מתומצת וטבלאות אלפבית. "הסט, שיצא לאור בשנת 1990 (זמן קצר לפני מותו) בהוצאת ג'ייסון ארונסון, מתעד דוגמאות מרהיבות של כתב עברי ממקומות שונים בעולם, ומתקופות שונות." [עודד עזר]

במהלך שנות התשעים המוקדמות, המשיך דוד לעבוד על מספר מצומצם של פרויקטים מוזמנים. הוא הספיק להביע את עניינו בעיצוב תלת מימדי בעבודה על אובייקטים כגון עריסת תינוקות מתקפלת, כוס מנייר לאליהו הנביא, וצלחת מתקפלת לסדר. עבודתו האחרונה הייתה כרטיס הברכה לחג שהיה שולח כל חג במשך כשישה עשורים למכריו בשלוש יבשות שונות, לפני שנפטר ב26.02.1996. בניו־יורק.

כמה מילים על יצירת הגופן "דוד":
במהלך שהותו בירושלים, איתמר דוד יצר את אחת מתרומותיו המשמעותיות ביותר לעיצוב הגרפי העברי של המאה העשרים;  פיתוח הקונספט של משפחת גופנים עבריים-מודרניים. העניין שלו בפיתוח אותיות עבריות הוביל את דוד לחקור וליצור אותיות שיגלמו בהרמוניות את הרוח המודרנית ויעזרו לשנות את העברית לכדי שפה יומיומית. התוצאה הייתה משפחת "דוד". 1954 נוצקו אותיות המשקל הראשון על ידי תאגיד Intertype, ומאוחר יותר היה זמין הגופן במכונות הדפוס "פוטון". ב1984 הזמינה מאיתמר דוד חברת הגופנים "שטמפל" ביצוע מחודש של האות עם ניקוד, על מנת ליצור גרסא דיגיטלית של הגופן.  עד ליום הזה, הגופן "דוד עברית" נפוץ מאוד ומועתק רבות. צורתו הקלילה של הגופן (כך לפי הטקסט בקטלוג על עבודותיו של דוד) נבחרה על ידי מעצבים רבים לסדר של שירה, מידע בקטלוגים של תערוכות, ספרים ליודעי ח"ן ואפילו עיתונים.

ismar david david ivri font

[ ארכיון: הפוסט פורסם ביום חמישי, 29/4/10, 22:52, בבלוג "גאות ושפל"]

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s