"אות עברית חדשה" קטלוג תערוכה, חלק ה' ואחרון

חלק ה' מתוך קטלוג התערוכה "אות עברית חדשה" אשר התקיימה בשנת 1984 בגלריה האוניברסיטאית של אונ' תל־אביב. אוצר התערוכה (ד"ר איתי תמרי) ואוצר הגלריה (ד"ר מרדכי עומר ז"ל) ניסו לסקר חלק מהגופנים החשובים שנוצרו עד תקופה זו.

ראו את שאר הקישורים לכל המאמרים והערכים שבקטלוג בחלק א'. התמונות למטה שאין להן קרדיט נסרקו מתוך הספר. התמונות עם הקרדיט לא הופיעו בקטלוג. התמונה למעלה לקוחה מפוסט שעוסק בקטלוג זה, בבלוג של הטיפוגרף עודד עזר.

בחלק זה יופיעו הקטעים על יאן לוויט (הגופן "חיים"), צבי נרקיס (נרקיס), אליהו קורן ("קורן"), ופרנציסקה ברוך (שוקן).

⁂

אות עברית חדשה

חלק ה':

⁂

יאן לויט

[יאן לוויט עם שותפו ג'ורג' הים. מקור התמונה: אתר Full Table]

נולד בשנת 1907, בצ'סטוחובה, פולין. בשנת 1925 עזב את עיר מולדתו ויצא לסיור באירופה. במהלך הסיור הגיע למזרח התיכון ואף שהה בפלשתינה כשנה וחצי. בארץ עסק בגראפיקה וכמעצב. בשנת 1928 שב לוורשה והחל בעבודתו כמעצב גראפי. הוא מעצב אותה תקופה מגוון מוצרים כגון ספרים, מודעות, כרזות, תפאורות, תערוכות, ושמו הולך ומתפרסם. בשנת 1929 הוא מפרסם את הגרסה הראשונה של האות העברית שעיצב, "חיים", שנוצרה בהשפעת הכתב חסר הסריפים המודרני של אותה תקופה, ברוח ה"באוהאוס". לאחר מכן הוא עוזב את פולין ומשתקע בגרמניה. בשנת 1933 הוא שב לפולין, ומקים עם ידידו, ג'ורג' הים, סדנה לעבודות גראפיות. עבודותיו אותה תקופה נחשבו לאבן פינה בגראפיקה המודרנית ולפריצה בשטח העיצוב המודרני בפולין. בשנת 1937 הוא עוקר ללונדון, אנגליה, שם הוא חי ויוצר עד עתה. יחד עם שותפו, שעבר אף הוא לאנגליה, הם ממשיכים לעצב כרזות ומודעות עבור משרדי ההסברה והדואר של אנגליה. לאחר מכן מתפרקת השותפות ויאן לויט מפנה התענינותו לתחומי הציור והשירה. כיום הוא עוסק בעיקר בציור.

▲האות "חיים" שמן בגדלים מכוונים. מעיון בסדרות אלה מתברר שבגדלים שונים זוכות אותיות מסוימות לעיצוב מחודש (האות מ"ם לדוגמה). אות העץ המופיעה למטה הינה האות המקובלת ביותר במשך למעלה מחמישים שנה בכותרות לכרזות ומודעות. קריאותה של האות "חיים" גוברת ככל שגודלה עולה (הדוגמאות בתערוכה נלקחו מעבודתו של אהוד אבישי).

▲כרזה שנדפסה עם קום המדינה ומשלבת בתוכה אותיות "חיים ו"אהרוני". בגדלים הגבוהים יותר משמשת האות "חיים", ו"אהרוני" מופיעה בשורות התחתונות, מקום שם נדפסו האותיות הקטנות יותר.

 ⁂

צבי נרקיס

[מקור: פרס א.מ.ת. שם הצלם אינו ידוע – אנא יידעו אותי אם ברשותכם המידע]

נולד בשנת 1921 בבוטושן, רומניה. לאחר עלייתו ארצה למד ציור אצל יעקב שטיינהרדט ובשנת 1946 החל את לימודיו באקדמיה לאמנות "בצלאל". בשנת 1958 התפרסם ה"נרקיס בלוק" שלו, אות שעיצב בהתאמה לסוגי האותיות הלאטיניות חסרות התגים שרווחו אז. אות זו עוצבה בשלושה משקלים: בינוני, שמן, ובינוני צר, ויועדה לכותרות בסדר־יד. בשנת 1967 פורסם ה"נרקיס ליינוטייפ", המוצג בתערוכה זו, שהוא אות עברית חדשה שמקורותיה מכתבי יד ספרדיים מן המאה הט"ו. אות זו עוצבה בשני משקלים, קל וכבד, אף כי תוכנן לה גם משקל נוסף, נטוי. אות ה"נרקיס ליינוטייפ" כבשה לה מקום נכבד בספרי ילדים מנוקדים, ספרי שירה, ובשנים האחרונות אף החלו נדפסים ספרי קריאה באות זו. זאת בשל אופיה הזורם וקריאוּתה הגבוהה. בשנת 1980 התפרסמה אות "תם" שבעיצובו, בארבעה משקלים: דק, בינוני, שמן וצר. בשנת 1984 יצא לאור סוג אותיות חדש מעשה ידיו: "נרקיס חדש", שעוצב בארבעה משקלים: דק, בינוני, שמן ושחור. בשנה זו אף נתפרסם סוג אותיות חדיש לגמרי, הקרוי "נרקיסים" והוא הופץ בשני משקלים בלבד – קל וכבד.

▲נסיונות ראשונים לעיצוב האות "נרקיס". הגיליון העליון צויר במכחול ונוסו בו מלים בכתיבה חופשית. בגיליון המרכזי נוסה משקל "נרקיס" כבד במכחול, עם תיקוני ציפורן. הגיליון התחתון הינו צילומים של הדוגמה האמצעית, בתוספת תיקוני עיצוב בציפורן.

▲פרט מתוך התמונה הקודמת.

▼נסיונות ראשונים לחיתוך האות "נרקיס" בעופרת בגדלים שונים. בשלב זה לא נוצקה עדיין כל האל"ף־בי"ת, אלא עשר אותיות שונות; שהועברו להגהת המעצב.

▲עיצוב סופי לאות "נרקיס" בשני משקלים, שהועבר לביצוע החיתוך על פיו.

▲דוגמת עיצוב "נרקיס" נטוי, שלא התפתח הרבה מעבר לכך. רישום בציפורן על דף משורטט. למטה (בתמונה) – דוגמת אות "נרקיס" בינוני שאימץ בנק ישראל בעיצוב שטר הכסף בערך נקוב של 10 לירות. מלבד בשטרות, לא נעשה באות זו שימוש נוסף.

▲דוגמאות לעיצובי אותיות נוספות, מעשה ידי צבי נרקיס.

 ⁂

אליהו קורן (קורנגולד)

[מקור: אתר CocoToronto]

נולד בשנת 1907 בנירנברג, גרמניה. למד באקדמיה לאמנות בעירו, במגמה לגראפיקה ולזכוכית צבעונית מצוירת. בשנת 1933 סיים את לימודיו ועלה ארצה. כאן עבד תחילה בתל אביב בעיצוב ובגראפיקה, יחד עם רודי דויטש. אחר־כך עלה לירושלים, שם הוא מתגורר עד היום. עבודתו הראשונה בבירה היתה איור ספר של ד"ר פריץ קאהן "החיים המיניים". בשנת 1936 נתמנה כמנהל המחלקה הגראפית של הקרן הקיימת לישראל, תפקיד אותו מילא עד שנת 1957. בשנת 1958 פרסם את הגרסה הראשונה של האות "קורן". אות זוֹ נתבססה על כתבי יד ספרדיים מגוונים ובעיקר מפתיעה דוֹמוּתה לאות בה נכתב כתר ארם צובא. זאת על אף שמעצב האות לא הכירהּ בתקופה בה עבד על התקנת האותיות. עוד קודם לכן, במהלך שנות הארבעים, בחרה בו האוניברסיטה העברית בירושלים, ברשות נשיאה, י' ל' מאגנס, כמעצב האות העברית החדשה שתיוחד לספר התנ"ך העברי הראשון שיודפס בארץ. תכנית זו לא יצאה לפועל מטעמים טכניים. אליהו קורן החליט לממש כוונה זו בכוחותיו־שלו. בשנת 1963 נוסדה הוצאת קורן והופיע בדפוס ספר תנ"ך חדש ומתוקן, שנדפס באות מן הגרסה השניה של אותיות "קורן". על ספר תנ"ך זה, לפי החלטת הממשלה, יושבעו מעתה נשיאיה, חברי כנסת ישראל, והוא יהיה מוצג בבתי הדין של המדינה כספר התנ"ך הרשמי.

▲אות "קורן" קל, גרסה שניה. עיצוב סופי.

▲אות "קורן" שמן, גרסה שניה. למטה: אות "קורן" שמן. גרסה שניה: אותיות דגושות וזוגות אותיות. עיצוב סופי.

▲אות "קורן" שמן, גרסה ראשונה, שימושית רק בספרי התנ"ך שיצאו בהוצאת "קורן".

▲צמד עמודים מתוך תנ"ך "קורן".

 ⁂

פרנציסקה ברוך

נולדה בשנת 1901 בהמבורג, גרמניה. למדה עיצוב גראפי וקליגראפיה במכללה הלאומית לאמנויות ואומנויות בברלין. בשנת 1920 זכתה בפרס ראשון בתחרות לעיצוב צלחות חרסינה עבור יצרן כלים לבית המלוכה בברלין. עבדה בסדנתו של אדווין רדסלוב, המפקח על העיצוב האמנותי עבור הממשל הגרמני. שם עיצבה סמלים, דגלים, שלטים, נסים ועיטורים המשמשים באירועים רשמיים ובטקססים. כן עסקה בעיצוב תערוכות בין־לאומיות שממשלת גרמניה נטלה בהן חלק. עיצבה ספרים וכריכות ספרים עבור הקהילה היהודית בגרמניה. בעקבות פנייתו של האמן היהודי יעקב שטיינהרדט אליה להשתתף עימו בעיצוב הגדת פסח במהדורה ביבליופילית, החלה מתענינת בתולדות האות העברית (1924-1918). אותה תקופה פונה אליה זלמן שוקן ומציע לה לעבוד עבור בית ההוצאה שלו בעיצוב ספרים, כריכות ועיצוב סוגי אותיות חדשות. במהלך עבודתו בשירותו, ומאוחר יותר – בפיקוח בנו גרשם, עיצבה כריכות ספרים, את סמל עיתונו "הארץ", ואת האות "שוקן־ברוך". לפני כן השתתפה בעיצוב אותיות עבריות כדוגמת האות "סת"ם", "רחל" ו"רמב"ם", עליהן לא קיבלה תשלום כלשהו. כל האותיות שעיצבה, מקורן באותיות מכתבי יד אשכנזיים מן המאות הי"ג והט"ו, כגון הגדת פראג המפורסמת. בשנת 1933 היא עולה ארצה ומתישבת בירושלים כאן היא עוסקת בעיצוב אותיות לצרכים אדריכליים, כגון הצבה בפתחי מבנים, כתובות חקוקות וכד'. כן עסקה בעיצוב סמלים לחברות מסחריות, שלטים, קישוטי קיר שונים, שרטוט מפות עבור מערכות עיתונים וכן עיצובם והכנתם של ממתקי מרציפן שכונו על־ידה בשם "תופיני ברוך". עבור הממשל הישראלי בראשית ימיו עיצבה שטרות כסף נקובים במילים וכן את הדרכון הישראלי.

▲צמד עמודים מתוך "הגדת שטיינהרדט". הכתב צויר בידי פרנציסקה ברוך.

▲אות "שוקן" קל. נסיונות לרווח בין מלים, באמצעות הדבקות אותיות מצולמות. למטה: דוגמה מתוך כתובות חקוקות ומובלטות שונות שעיצבה פרנציסקה ברוך – על הקיר שבכניסה למכון וויצמן.

▲הגהה ראשונה ששלחה חברת "מונוטייפ" בעת העבודה על חיתוך האות "שוקן". דוגמה של אל"ף־בי"ת לא־מושלם בשני גדלים.

▲שלבי העיצוב של סמלו המחודש של עיתון "הארץ". במהלך העיצוב נעשה ניסיון לנקד את המלה (כפי שהיה מקובל בסמל הישן); נבדקו הרווחים בין האותיות במלה; וגודלה של האות הסופית. למטה משמאל – התוצאה הסופית.

▲שער האלמנך שעיצבה פרנציסקה ברוך.

 ⁂

▾