איתמר דוד, צבי האוסמן, יאן לויט, פסח עיר שי, טוביה אהרוני, אליהו קורן, פרנצ'סקה ברוך, צבי נרקיס, הנרי פרידלנדר, שמואל סלע, עדה ירדני, צביקה רוזנברג, נדב עזרא, דני מירב, מיכל סהר, יאנק יונטף, עודד עזר, ועוד רבים וטובים.
לפני שאתם קוראים את השורה הבאה למטה, קחו לכם דקה לקרוא את הרשימה עוד פעם.
ייתכן כי יהיו כאלה שיחלקו על הרכב הרשימה, כל אחד והעדפותיו (מי יודע, אולי שכחתי מישהו בתום לב).
אבל מה הבעיה ברשימה הזו של מעצבי הגופנים החשובים בהיסטוריה הטיפוגרפית בישראל?
ספרתי רק שלוש נשים*. רק שלוש מעצבות מְרְשִימה שרובה גברית. הסיבה אינה ידועה לי, אבל הגיע הזמן לשנות באופן מהותי את המצב הזה, שבו עיצוב גופנים הוא מקצוע גברי באופן לא מודע. לנשים יש הרבה מה לתרום וללמד אותנו בתחום. אנחנו דורשים (ומירב מיכאלי היתה אומרת "דורשות") עוד מעצבות גופנים משמעותיות, כאלו שלא רק יעצבו גופן אחד או שניים, אלא יהיו מעצבות גופנים כחלק מהגדרתן. אין שום סיבה שהמצב לא יהיה כזה. הרי, אם אני לא טועה, רוב הכיתות במוסדות לעיצוב מכילות יותר סטודנטיות מסטודנטים.
* אין זה אומר שאין עוד מעצבות גופנים, אבל הרשימה מתייחסת למעצבים ומעצבות משמעותיים בהיסטוריה המוכרת של הטיפוגרפיה העברית.
התמונות מלמעלה לקוחות מראיון הוידאו של אתר http://stilvorlagen.de, קחו כמה דקות לצפיה.
הלשכה לטיפוגרפיה עברית 
חשבתי על זה, אתה צודק לחלוטין, נראה לי שזה בגלל שגברים יותר עיוניים מנשים…
אני חולק עליך בכבוד. עובדה שיש המון נשים במקצועות עיוניים, ויש את עדה ירדני המדהימה.
הגיוני ולא סותר כאחד, נדמה לי שזה נתון יבש…
כך אני רואה בשטח, יש המון תחומים שאין שם הרבה נשים ששרדו וזה לא מוריד מחכמתן, כי לעומת זאת יש מקצועות אחרים ששם הם הרבה יותר מוצלחות מגברים….
זו שאלה טובה, אולי בגלל שזה לא מקצוע רווחי לכשעצמו, אולי בגלל שאישה צריכה לעבור הריון וילדים ולשמור עליהם. אני לא יודע עד הסוף, אבל אולי צריך לעשות איזה חיזוק לקהילה הטיפוגרפית הנשית.
נכון לחלוטין
ממש אבל ממש לא מקבל את שנכתב כאן. מדוע להפוך את הנושא לעניין מגדרי?
האם עלינו לשריין משבצות תקן לטיפוגרפיות (גם אם הן לא טובות) על מנת לאזן? האיכות עולה על הכל ומכאן גם הצלחתה של מיכל סהר לדוגמא. אף אחד לא נוקף את היותה אישה לטובתה או לרעתה. עבודתה מדברת בעד עצמה.
הטיעונים על הריון וגידול ילדים כבר לא רלוונטי בימינו. גברים מבזבזים לא מעט זמן על פורנו ובלעדיו היו מספיקים עוד פונט, שתיים.
תראה, אני חולק עליך.
המאבק המגדרי אינו חדש, יש סיבה מדוע בהיסטוריה הטיפוגרפית אין הרבה מעצבות גרפיות או מעצבות גופנים, כי עד המאה העשרים נשים נחסמו מכל עמדה משפיעה. עם קום הארץ, עם האתוס הסוציאליסטי-קומוניסטי, נוצר מצב טוב שבו נשים השתלבו (לא מספיק אבל) בצורה יפה במקצועות ה"גבריים" כביכול (פרנצ'סקה ברוך, עלי גרוס ועוד).
מה שלא ברור לי הוא מדוע כעת אין שוויון בין המינים ולמה אין לנו יותר מעצבות גופנים. השאלה היא כן מגדרית. אני לא חושב שעלינו לשריין משבצות תקן, זה מגוחך במקצוע שהוא ברובו עצמאי. אבל עם זאת תראה את המשפט האחרון בתגובה הזו. בקשר למיכל סהר, זה יפה שעבודתה מדברת בעצמה בלי קשר למגדר וזה גם נכון, יש לה עבודות טובות מאוד. אבל כולנו נרוויח מכניסתן של יותר נשים לתחום, ובתקווה גם נבקר את איכות העיצובים בהתאם לאיכותם.
אני לא מקבל את מה שאתה טוען על הריון וגידול ילדים מול פורנו. אני מבין שההגזמה היתה לשם העברת הרעיון, אבל הלחץ על הגבר הוא עדיין שונה מן הלחץ של האישה. כיום הן נדרשות להיות בעלות מקצוע, אמהות, רעיות, להביא כסף הביתה וגם לחנך את הילדים. לרוב, אישה צריכה לבחור בין משפחה לקריירה. זה לא קל ואין מה להשוות לצפייה בפורנו. יש הבדל בין בזבוז זמן וprocrastination לבין המשימה האדירה של להביא ילדים לעולם.
מכיוון שהנטל על הנשים הוא גדול יותר, דרושה העצמה נשית בתחום, ואני רוצה לראות את התוצרים של יותר נשים בתעשייה המצומצמת של עיצוב הגופנים העבריים.