גרפיקה שימושית בארץ ישראל | 1936

header

 

חוברת מגניבה משנת 1936, של אגודת הצירים העברים לגרפיקה שימושית בארץ-ישראל. אגודה של גרפיקאים צעירים וצנועים במקצוע רענן ורעב בארץ ישנה-חדשה. הגרפיקאים האלו הביאו עמם בשורות עיצוביות מארצות מוצאם (בעיקר עיצוב גרמני מוקפד וצבעוני) על מנת לענות לצרכים החדשים של החברה הנרקמת במהירות מול עיניהם. הלוגו שעיצב רודי (דויטש) דיין לאגודה אומר הכל – האות גימ"ל ('גרפיקה') היא אומן שעובד בראש מורכן, בשקדנות ובסבלנות על הגרפיקה שלו, וכל עולמו מתרכז בעיצוב אותו הוא יוצר – האות שי"ן ('שימושית').

rudi

—-

"עוד לפני שנים אחדות היתה הגרפיקה השמושית מושג בלתי ידוע כמעט בארץ. לא רק שלמשק הקטן והצעיר היו דאגות אחרות, אלא שהוא התיחס בשלילה אל המקצוע הזר הזה, אשר ערכו ומהותו לא היו מוכרים לו. "בעלי העסק" המעטים, יוצאי חוגי המסחר המצערים באירופה המזרחית והמזרח הקרוב לא ראו ולא הכירו שהפרסום והתעמולה עלולים לשמש להם עוזרים חשובים ובעלי נסיון ביצירת עמדותיהם הכלכליות. רק עם הגברת זרם העליה ב־4-5 השנים האחרונות, הבאה בחלקה מתוך חוגים שהיה להם מגע עם המשק המפותח של מרכז ומערב אירופה, אשר ראו והכירו מקרוב אמנות מסחרית בעלת רמה אמנותית וטכנית גבוהה, בא המפנה גם בארץ."

מקצוע ה"גרפיקה" / "עיצוב גרפי" במובנו העכשווי הוא המצאה מודרניסטית שתחילתה במאה ה-19 עם השפעות השיעתוק והמהפכה התעשייתית. כפי שניתן לראות בדגימת הטיפוגרפיה העברית משנת 1922, כנראה שהמקצוע לא היה ממש קיים בארץ כמקצוע מובחן. כלומר, לא היו הרבה "גרפיקאים". ייתכן כי לקוח שהיה מעוניין בעיצוב כלשהו היה פונה בדרך כלל לבית דפוס, לא למעצב/ת. חשוב לציין את הגרפיקאים או האומנים הבצלאלים כגון זאב רבן, אך קשה לומר בביטחון כי הגרפיקה (ה"אמנות השימושית") הבצלאלית, המוכוונת אומנות, השתלבה בתעשייה המקומית באותה מידת ההצלחה של ה"גרפיקה השימושית" של שנות השלושים. ייתכן שבעקבות העליה ממערב אירופה ובעקבות הכיבוש הבריטי, נפתחה הדרך להשפעות ולמסחר בינלאומי גובר.

מעבר לכל החידושים, אני חושב שעיקר החידוש הוא שה"עלייה הגרמנית" הביאה לעיצוב המקומי את ה"סקסיוּת". כשמסתכלים על המודעות והפוסטרים שהופקו בין השנים 30-50, אפשר לראות שימוש מאוד נבון באיורים חושניים (אין כוונתי לסקסיזם בהכרח), בטיפוגרפיה מגוונת ומפתה (לעיתים קליגרפית או מסולסלת), ובצבע מגרה. מעבר להצלחתם בתחומים הפוליטיים המגוייסים (מגמה שגברה עם קום המדינה), מוצרים ומסרים מסחריים הופיעו כאובייקטים של תשוקה מערבית. דמויות חייכניות, שופעות ומצודדות, כוס בירה צוננת וזהובה, תפוזים עסיסיים, סיגריה נחשקת, לחם זהוב אפוי, מלא ונפוח. עם זאת, ובאופן פרדוקסלי, את המגמה הקפיטליסטית ליבראלית מלווה גם המגמה המגוייסת, הסוציאליסטית-קומוניסטית. זאת מאופיינת בעיצוב חזק, מודרני, בצבעים מוחלטים וחזקים, באותיות נטולות עוקצים, עבות וזוויתיות, ובדמויות חמורות סבר. בכל מקרה, ה"סקסיות" המשכנעת הזו תובעת מן ההולך ברחוב להסיט את תשומת לבו אל המסר בכרזה.

גרפיקאים כמו ירחמיאל שכטר, ויוסף בודקו, מבשרי הטעם החדש והגישה הרעננה המובעים בקטלוג "גרפיקה שימושית בארץ ישראל", יכתיבו את עתידו של "בצלאל החדש" שהוקם באותם ימים, כפי שכתב גדעון עפרת במאמרו "הרציונאל של "בצלאל החדש" 1965-1935".

הסריקה נתרמה על ידי הנדיב הידוע בנצי בינדר, סטודנט שנה ב' לעיצוב גרפי בחולון. תודה רבה בנצי!

הנה טעימה:

לינק להורדה : Download here
קליק ימני על התמונה / קישור ואז save link as

download-button

גרפיקה שימושית בארץ ישראל

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s