צבי נרקיס – "נרקיס חדש" – מאמר

מאמר שכתב המעצב צבי נרקיס על תהליך העיצוב של גופן "נרקיס חדש", ועל השיקולים והצרכים שהכתיבו את עיצובו. השנה והמקור אינם ידועים.

המסמך נתרם ע"י יקיר הלשכה יגאל זורע, שכותב את הבלוג "קווים ונקודות". תודה יגאל!!

נרקיס חדש - אות חדשה | צבי נרקיס

 

אות חדשה — ומחשבה מאחוריה

צבי נרקיס, מעצב עצמאי. למד ב"בצלאל". עוסק בעיצוב ספרים, דברי דפוס, בולי דואר, מטבעות, מדליות, סמלים ואותיות דפוס.

מדי פעם, כשאני צריך לבחור אות עברית לדבר דפוס זה או אחר, אני מלא קנאה בעמיתי העובדים באותיות לועזיות. איזה שפע של אפשרויות, אלפי סוגים: אותיות קלאסיות ואותיות חדישות, פשוטות ומסולסלות, קלילות וכבדות. אות אות וביטויה, אות אות ומטרתה. ואם להתיחס לאותיות טקסט בלבד, להבדיל מאותיות ראווה (Display) , הרי לכל אות טקסט לועזית משפחה מסועפת ולכל "בן משפחה" אפשר להועיד תפקיד משלו לארכו של הטקסט כולו: אותיות רבתי (Caps) לכותרות; רבתי וזעירות (Upper & Lower Case) לטקסט השוטף; נטויות להדגשות; Small Caps לשמות ואותיות שמנות לציטוטים או לכל תפקיד אחר. יש עשרות רבות של משפחות כאלה של אותיות טקסט, שהדלת שבהן מונה מספר "בנים" לפחות כמתואר לעיל, ויש משפחות "ברוכות בנים" המגיעות לעשרים בני משפחה ואף יותר (ראה לדוגמה Univers). ובעברית? אילו אותיות־טקסט עומדות לרשותנו? פרנק־ריהל, מרים, דוד, הדסה, נרקיס־לינוטייפ וזהו! וכידוע לכל "אות" רק גירסא אחת או שתיים בלבד (לדוד יש אמנם ארבע גרסאות: דק, בינוני, שמן ונטוי, אך הנטויה לא נקלטה ובסדר־צילום הוכנסו שתי גרסאות בלבד).

מדוע, בכלל, להשוות את מצבה של האות העברית לזו הלטינית? דומני שההשוואה מתבקשת מאליה וזאת מכמה סיבות: ראשית, מכיוון ששתיהן ממקור אחד — הכתב הפניקי. לשון אחר, אותם סמנים בסיסיים עצמם עברו בכל לשון שינויים עיצוביים אחרים והניבו תוצאות שונות בתכלית.

שנית, רוב יודעי העברית קוראים גם שפה לועזית הנכתבת באותיות לטיניות ורגילים אליהן. ושלישית, בארץ מתפרסמים דברי דפוס רבים דו־לשוניים, ובהם מופיעה העברית יחד עם שפות לועזיות.

נתמזל מזלה של האות הלטינית והתפתחותה עברה דרך יוון ורומי. כתובות מונומנטאליות ביוון וברומי נחקקו בידיהם של טובי האמנים (אדריכלים, פסלים, סתתים) ויחסם של אלה אל האות היה כיחסם אל המבנים, הפסלים והמונומנטים שהקימו: מחשבה מעמיקה, עיצוב וביצוע משוכללים ושאיפה לשלמות. אמני יוון העתיקה "ניקו" את סימני הכתב שקיבלו מן הפניקים מכל פרט מיותר ושיכללו אותם, עד שהגיעו לאותיות המורכבות מצורות גיאומטריות פשוטות: עיגולים, משולשים ומרובעים. אמני רומי שיפרו את האותיות שקיבלו מן היוונים ויצרו בסיס משוכלל ואסתטי להתפתחויות הבאות. האותיות הרומיות נשתמרו עד היום בצורתן המקורית כאותיות רבתי (Capital letters). האותיות הזעירות (Lower case) התפתחו דרך כתבי היד.

לעומת האות הלטינית, עשתה אות הטקסט העברי דרך שונה. כתובות עבריות מונומנטליות חרוטות, נמצאות בדדות בלבד ולא מפוארות ביותר. התפתחות האות עוברת בעיקר דרך כתבי היד. כידוע נכתבו אלה בקולמוס עשוי קנה סוף, או נוצה עם קצה קטוע. הקולמוס יוצר קוים עבים ודקים בהתאם לכיוון משיכתו. מסיבה כל שהיא, אולי בהשפעת הכתיבה מימין לשמאל, החזיק הסופר העברי את קולמוסו באופן שנתהוו קוים אופקיים עבים וקוים אנכיים דקים. ההבדל בעובי הקוים הגיע לשיאו באות האשכנזית, בה טושטש ההבדל בין קוי האות העיקריים לבין קוי העזר וברוב האותיות הטפל התגבר על העיקר.

example_1

דוגמא מס' 1 —  למעלה: המלה לקוחה ממגילות ים המלח, המאה ה־2 לפנה"ס.
באמצע: מתוך כתובת קבורה חקוקה באבן, המאה ה־4 לפנה"ס.
למטה: כתב אשכנזי, המאה ה־לסה"נ.

בשתי הדוגמאות הראשונות דלעיל, הקוים האופקיים אינם מודגשים. בדוגמה השלישית, בכתב אשכנזי, הקוים האופקיים בולטים מאוד ואילו הקוים האנכיים הם דקיקים עד שנעלמים כמעט כליל. אותיות הדפוס עוצבו בדוגמת האותיות שבכתבי היד וכבר בין אותיות הדפוס הראשונות אנו מוצאים טיפוס־אות בדמות האות האשכנזית. טיפוס־אות זה השפיע על התפתחות אותיות הדפוס והאות בעלת קוים אופקיים עבים וקוים אנכיים דקים הפכה לסימן ההכר של האות העברית.

בשלושים השנים האחרונות הופיעו כמה סדרות של אותיות טקסט עבריות חדשות. בכולן יש שאיפה לתקן את המעוות, וההבדל בעובי הקוים הוקטן.

example_2

דוגמה מס' 2 —
א. "מרובע"
ב. פרנק‎‏־ריהל
ג. הדסה
ד. דוד
ה. נרקיס

ב"מרובע" בולט מאוד ההבדל בעובי הקוים. ב"פרנק־ריהל" עדיין יש הבדל ניכר. ב"הדסה", "דוד", ו"נרקיס" הוקטן באופן משמעותי ההבדל בין הקוים האופקיים לבין הקוים האנכיים.

למרות התפתחות זו, לא הופיעה עדיין אף אות־טקסט מתאימה לדרישות תקופתנו בפרסומים טכניים, מדעיים, מדריכים, פרסומת ועוד. אות־טקסט להבדיל מאות ראווה, חייבת להיות, ראשית כל, נוחה לקריאה. אות הראווה מיועדת לסידור כתובות מונומנטאליות, כותרות, סיסמאות וכד'. היא יכולה להיות פשוטה או מצועצעת, רכה או קשוחה, הכל לפי אופי הכתובת. כח ביטויה יכול לבוא, לעתים, על חשבון הקריאוּת.

אות הטקסט לעומתה צריכה להיות "נייטראלית", צורותיה אינן צריכות להתבלט אלא "להצטנע" ככל האפשר ולתת לתוכן לדבר בלא הפרעה.

בשנת 1925 הופיעה אות־טקסט לטינית "מהפכנית" בשם "Futura". כל קוי האות הם בעלי עובי אחיד, צורותיה פשוטות מאוד, נטולות תגים (Sans Serif).

example_3

דוגמה מס' 3 — אות Futura

לFutura יש צורות גיאומטריות־אסתטיות "נקיות". האות קרובה מאד לכתב החקיקה היווני מן המאה הרביעית לפני הספירה, ויחד עם זאת מעוצבת ברוח הזמן. מאז 1925 הופיע מספר גדול של אותיות לטיניות "Grotesque" או "Sans Serif" המשמשות כאותיות טקסט.

גם בעברית היו נסיונות לעצב אות כזאת אך רק אחת מהן נתקבלה כאות טקסט, אות ספר, הלא היא "מרים", הקיימת כידוע במשקל דק בלבד.

לדעתי חסרה ודרושה בעברית אות טקסט "נטולת תגים" בעלת מגוון רחב של גרסאות והחלטתי להתמודד עם האתגר.

 "כדי לתת לכל אות דמות משלה, השתמשתי, בעקבות היוונים הקדמונים, בצורות הגיאומטריות הפשוטות: עיגול משולש ומרובע. אפשר לטעון שדרך זאת פוגעת באופי המיוחד של האות העברית (מתן דמות זרה לאות וכדומה), אבל, […] ההיפך הוא הנכון — אני בא להחזיר לאות העברית את הצורות העקריות המרכיבות אותה, על ידי ניקויה, על ידי ניפויה מן התוספות המיותרות, מן העיוותים שהזמן גרמם. וגם אם השגתי אות "פונקציונלית בלבד", באתי על שכרי."

בימים אלה הופיעה "נרקיס חדש", לעת עתה כ־"אות מעתק" בלבד. מה ה"פילוסופיה" שמאחוריה?

תנאי ראשון לטקסט, על מנת שיהיה קריא, הוא השקט, הרוגע. אני מתכוון לכך שעמוד הספר, החוברת או פיסת הטקסט באשר תהיה, חייבים להיות בעלי גוון אחיד, בעל מראה "רגוע". שטח טקסט עם הרבה "חורים" ו"כתמים" מרגיז את העין והקריאה בו מאמצת ומעייפת. אמנם אפשר להגיע בנקל לשטח כזה, אם נסדר שורות של סימנים עגולים או מרובעים בעלי חלל פנימי דומה, אבל יש תנאי נוסף הנדרש משטח טקסט כדי שיהיה קריא: לכל אות חייבת להיות צורה יחודית, הנבדלת מחברותיה הבדלה בולטת. כמובן יש כאן דרישות מנוגדות. כדי לתת לכל אות דמות משלה, השתמשתי, בעקבות היוונים הקדמונים, בצורות הגיאומטריות הפשוטות: עיגול משולש ומרובע. אפשר לטעון שדרך זאת פוגעת באופי המיוחד של האות העברית (מתן דמות זרה לאות וכדומה), אבל, כאמור, מטרת האות לשרת את התוכן וברצוני היה ליצור קודם כל אות תכליתית, "פונקציונלית".

זאת ועוד; התבוננות בכתובת חרוטה על קברו של עוזיה מלך יהודה, תוכיח כי איני חוטא כל כך למקורות הקדומים.

pic_034

דוגמה מס' 4 — חוברת "תולדות הכתב העברי" ע' 39. "כתובת על מקום קבורתו של עוזיה מלך יהודה".

ההיפך הוא הנכון — אני בא להחזיר לאות העברית את הצורות העקריות המרכיבות אותה, על ידי ניקויה, על ידי ניפויה מן התוספות המיותרות, מן העיוותים שהזמן גרמם. וגם אם השגתי אות "פונקציונלית בלבד", באתי על שכרי.

תוך כדי שימוש בצורות הגיאומטריות הברורות והנבדלות זו מזו, טיפלתי בבעיה נוספת, שאנו נתקלים בה באות העברית. יש כמה צמדים של אותיות הדומות זו לזו: ב־כ, ג־נ, ד־ר, ה־ח ועוד. באותיות אלה הדגשתי את המיוחד בכל אות בצורה בולטת, כדי שההבדלים יהיו ברורים גם בגדלים הזעירים. לעומת "היחודיות" של כל אות, היה צורך ב"אחידות" הצורות כדי להגיע לשטח טקסט רגוע. החללים הפנימיים של האותיות והחללים־רווחים שבין אות לאות נשקלו בקפדנות ונוסו כל הרכבי האותיות האפשריים כדי למנוע כל "התנגשות" בין הצורות וכדי להשיג גוון אחיד, ללא "כתמים". היחודיות של כל אות מחד וצירופים רגועים של הצורות מאידך, יוצרים "תמונות" של מלה ושל קבוצות מלים, הנקלטות בקלות ע"י עין הקורא בלי לעיפה.

צורות השאולות מן הכתב הרבני, הבינוני או, כפי שנוהגים לכנותו "רש"י", ומן הכתב הרהוט, עזרו לי לעצב אות דינמית ו"רכה" היוצרת אשליה שהשורה "זורמת" בכיוון הקריאה. הזרימה עשויה להגביר את מהירות הקריאה (ראה הקו העליון המעוגל של רוב האותיות והאותיות המעוגלות — כ, ס, פ).

example_5

דומה מס' 5 — "נרקיס חדש"

אות בעלת תגים ובעלת קוים אופקיים עבים מקשה מאד על עיצוב גרסאות רבות ומשקלים רבים. מאחר ובעברית אין אותיות רבתי וזעירות (Caps & Lower-caps) או Small-caps, כמו בלועזית, חשוב עוד יותר שתהינה גרסאות רבות ככל האפשר באותה משפחה.

חביבים עלי מאד מדריכי־הנסיעות הירוקים של Michelin. במדריכים אלו, הטקסט, הכותרות, התמליל במפות וכו', הכל סודר באות Univers בגרסאות רבות. אפשר לראות עמודים שלמים מסודרים באות בגודל אחיד ובגרסאות שונות, ענין־ענין וגרסת האות המיוחדת לו. בסידור כזה נשמר קצב אחיד של הטקסט, והקריאה נוחה וקליטת החומר קלה ומהירה יותר.

בעברית אין, כידוע, אפשרות כזאת וכדי להבדיל בין ענינים שונים נאלצים לעשות "שמיניות באויר"; משתמשים באותיות ממשפחות שונות בעלות קצב שונה, בגדלים שוניםף בפיזור ועוד והתוצאה, לרוב, אינה מלבבת ביותר, המראה האסתטי פגום ונוחיות הקריאה נפגעת. כדי לתקן מצב זה עוצבה "נרקיס חדש" בשמונה גרסאות: דק, בינוני, עבה, עבה מאוד, דק־צר, בינוני נטוי, בינוני מורחב, ועבה צר.

ציינתי קודם כי כל אות מאותיות הטקסט חייבת להיות "נייטראלית" ולא להבליט את עצמה, אלא ל"הטמע" בין שאר האותיות. פרטתי באיזו דרך נקטתי לשם כך. יחד עם זאת שקדתי לעצב כל אות עיצוב נקי ועצמאי, כדי שתוכל לעמוד גם בודדה או בקבוצת אותיות מצומצמת (לדוגמה: ככותרת), כשיש חשיבות למראהו של כל קו ושל כל חלל. את הספרות עיצבתי לכל אחת מן הגרסאות באופן שתהינה ברורות מחד ותשתלבנה בשורת האותיות מאידך.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על צבי נרקיס – "נרקיס חדש" – מאמר

  1. צבי נרקיס ז"ל עיצב את סידרת נרקיס חדש ב 1980-81. בחוזה שחתמנו איתו ב 1.5.81, אנחנו – חברת טכנומרק בע"מ – רכשנו את כל הזכויות לאותיות להעברה . כבר באותה שנה יצרנו ושיווקנו דפי מעתק תוצרת TRANSFERTECH ארה"ב עם 6 גרסאות של אותיות נרקיס חדש. כל גרסה היתה מותאמת מבחינת עיצוב, עובי, רוחב וגובה לאותיות הזעירות (lower case) של הגרסה המקבילה בסידרת UNIVERS ע"מ לאפשר שילוב חלק של טקסטים בעברית ולעזית.

  2. פינגבאק: הנרקיסים בדרך ||| הספר על הטיפוגרפיה והאמנות של צבי נרקיס יראה אור בעזרתכם | קווים ונקודות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s