החופש לבחור – פניה למעצבים ולמעצבות העבריות

את האיגרת הזו אני כותב מנקודת התחלה פשוטה –
השאלה ״איך נבחר גופן טוב לצרכי טקסט?״.
התשובה בקיצור היא – אל תבחרו גופן טוב. בחרו גופן נכון.

header 2

בחרו בקלאסיקות

מה יכול להיות יותר בטוח מן הקלאסיקה? מאחורי הגרסאות המועטות הטובות של אבות המזון הטיפוגרפי העברי, עשרות שנים של מחקרים עמוקים שנעשו על ידי דמויות אגדיות בתחום, והצלחה מוכחת. נרקיס קלאסיק, דוד, פרנק ריהל, הדסה, קורן לתנ״ך. למה להתווכח עם סיפור הצלחה? זקני השבט צודקים.

אל תבחרו בקלאסיקות

כאשר הייתי סטודנט, היה לי ויכוח עם מרצָה שלי לגבי סוג הגופן בו אשתמש לטקסט הרץ. הגופן היחיד שבו היא הרשתה לנו, הסטודנטים, להשתמש בו לעימוד, הוא פראנק ריהל, ולא סתם פראנק ריהל, אלא מתוצרת מסוימת בלבד.

עצם הקביעה הזו גרמה לי להתנגד נחרצות. זה לא משנה באיזה גופן בסוף השתמשתי (נרקיסים), וזה לא שצדקתי או לא. בסופו של המרד הקטן לא היה לי לאן "ליצדוק" – הבחירה בגופן מתוך הארבע: פראנק-ריהל, הדסה, דוד, קורן, (שלא לדבר על קלאסיקות שאין באפשרותנו להשתמש בהן כמו גרסאות דיגיטליות איכותיות ומקוריות ל״נרקיס קלאסיק״ או ל״הדסה״) היא לא בחירה אלא אשליה של בחירה, או שטאנץ. בדומה לציטוט הידוע של הנרי פורד "תוכל להזמין פורד טי בכל צבע שתחפוץ, ובלבד שיהיה זה שחור". יש לנו טווח מאוד מוגבל של הבעה. מנגינה של ארבעה תווים היא מוגבלת ואפילו מעצבנת לאחר זמן מה.

באותה רוח, פעם מרצה לפילוסופיה ואמנות טען בפני בקביעה נחרצת שספרים מעמדים רק עם פראנק ריהל. זה מדהים אותי שאנשים מעמיקים חדשניים בתחומם נוטים לקבוע הנחות שכאלה. באותה נימה, אם המצב היה נשאר דומה בזירה האינטרנטית, אני יכול לדמיין מצב בו מעצבי ווב יטענו בלהט משיחי ש"אריאל" הוא הגופן היחיד המתאים לקריאת עברית בווב, כי הוא מותאם בבירור לעין העברית. עצם העובדה שגופן הוא מבוסס, לא אומרת שהוא גם נצחי.

אולי אנחנו, כמעצבים, לא צריכים לכבול את עצמנו לתפיסות שמרניות של קהל שבוי, שאינו מכיר אופציה אחרת. השימוש באבות מזון טיפוגרפיים קבועים היה נכון עד לפני כמה שנים. אפשר לטעון כי הקביעה לפיה הגופנים הקלאסיים הם היחידים הראויים לעימוד טקסט, משקפת תפיסה מעט אנכרוניסטית של מעצבים ומרצים ותיקים ועתירי ניסיון. אלה עדיין נושאים על בשרם את זכרון הכוויה של ג'וגול שניסה לעצב מחדש את מעריב, וספג ביקורת מרה מצד הקוראים השמרניים.

בשנות השמונים החלה המהפכה הדיגיטלית ששינתה את כללי המשחק. מתקופה זו ועד היום אנו עדים לנסיונות שוברי מוסכמות בתחום הטיפוגרפיה (לטובה או לרעה). אך גופני טקסט רץ איכותיים קשה למצוא אף היום. קשה, לא בלתי אפשרי – מי שמחפש, מוצא.

זה לא שיש לנו מעצבים או גופנים טובים יותר. להיפך, אנחנו מתגמדים אל מול הנפילים, דמויות האב המרכיבות את הדי.אנ.איי הטיפוגרפי שלנו כיום, שעמלו עשרות שנים על גופנים יחידיים. היצירה שלנו היא רק הערת שוליים לפועלם. חמור מכך, חלק מהגופנים הקלאסיים בהם אנו עושים שימוש הם גרסאות דיגיטליות שאיכותן מפוקפקת. במובן הזה אנחנו נאלצים להשתמש ב״זהב חלוד״. רק מטעמים משפטיים, אין לנו כרגע אפשרות להשתמש ב״נרקיס לינוטייפ״ או ב״הדסה״ כפי שנוצרו לפי חזון יוצריהן!

ההבדל התקופתי (הבלתי נתפס) הוא — שיש לנו יותר מרווח לבחירות. הבחירה שלא לבחור בין פרנק ריהל של ״שלמה״ או פרנק ריהל של ״משה״, שהם כולם וואריאציות על רעיון שייתכן שאינו מספיק לנו לבדו. יש לנו אפשרות לבחור בבחירות הקשות והלא מוכחות. קר שם בחוץ.

יכול להיות שחלקנו מעוניינים להגיע למצב שבו הבחירה בפרנק-ריהל תהיה בחירה אמיתית, בחירה שנעשית מתוך שיקול ומול מגוון אמיתי. עלינו לעשות וויתור על הוודאות וללכת על האי וודאי.
כלומר –  all we are saying is give fonts a chance.

עובדה פשוטה ובלתי ניתנת לערעור היא שאנחנו קוראים בצורה היעילה והחלקה ביותר את מה שאנחנו רגילים לו, את הגופנים שאנו מכירים מילדות. זה נכון שפרנק ריהל הגיע למצב הנחשק שבו הוא שקוף כך שדרכו קורן התוכן ללא הפרעה. זה נכון שהמצב הזה הוא המצב האופטימלי של גופן ספר. וזה נכון שכל התכונות האלה גורמות לו להיות בין הגופנים הטובים לעימוד ספרים. אבל ההשלכה היא, באותה נשימה, שאנחנו שרים בטון אחד. אנחנו מוגבלים לחוסר ברירה. זה גורם לעיצוב שלנו להיות מוגבל, מונוטוני, לא מתפתח. אולי אם נעז לסטות מן השביל הסלול, נוכל לגלות אופציות קריאות ונעימות יותר מאשר אותן אותיות השמנות, הדביקות, והמקושטות האלו.

הכל הוא קונטקסט

אם לדָּפָּסים של תחילת המאה העשרים היתה חצי מהשמרנות של המעצבים כיום (במה שנוגע לגופני טקסט רץ או ״אות ספר״), היינו עדיין קוראים ספרים על אותיות דמויות דרוגולין/ווילנא/וורשה. כלומר, מתישהו בתקופה ההיא, מישהו החליט לתת סיכוי לגופן חדש ומוזר מאוד, ששמו פראנק ריהל, שהיה שונה בכמה מידות מכל מה שהיה מוכר במשך כמה מאות של דפוס יהודי אירופאי. לאחר מכן, ברוח המודרנה, התאפשרה כניסתם והטמעתם של גופנים חדשים ומוזרים שכמוהם לא היו לפני כן, כמו הדסה, דוד, ונרקיס קלאסיק.

אז מה זה אומר? כנראה שהיה צימאון רציני למשהו אחר, לפתרונות שונים. ואותם אנשים שדחפו לשינוי וחידוש לא היו פוטוריסטים אחוזי משטמה לייצוגי העולם הישן. מעצבים ואנשים כמו משה שפיצר עשו כל שביכולתם להביא לידי הגשמתן של אותיות עבריות חדשות לדפוס, תוך כדי הטמעה, שימור, ומתן כבוד להיסטוריה של הטיפוגרפיה העברית. אולי הצימאון היה חזק כל כך, עד כדי כך שבתי דפוס החליטו לתת (כנראה) נסיעת מבחן לגופן חדש (זכרו שאז לא היה קובץ שמורידים. קניה של "פונט" היתה בעצם רכישה יקרה מאוד של ארונות עמוסי אותיות יצוקות).

מי נותן את הקונטקסט?

יתכן כי מה שנותן לגופן מסוים את חותמת האיכות שלו כגופן טקסט רץ, אינו מניין שנות המחקר של הטיפוגרף, התעודות על הקיר שלו, ואפילו לא הקילומטראז' הטיפוגרפי שלו. בסופו של דבר מי שנותן לגופן את המשמעות האמיתית שלו, את הקונטקסט – הוא אנחנו – אתם, את, אתה, וגם אני. במאה האחרונה גילינו שאקט הפירוש והביקורת של יצירת אמנות, מהותי ליצירה לא פחות מן החזון של היוצר שלה, רוח הזמן שבה נוצרה, והמדיום שלה. אדרבה – הפירוש המוטעה יוצר לעיתים מציאות שלמה העומדת בפני עצמה. דוגמא טובה היא האימוץ הניאו קלאסי של הפיסול היווני והרומאי. לפי גילויים ארכיאולוגיים, מסתבר כי הפסלים היווניים היו במקור צבועים בצבעים עזים. אבל האמנים האירופאים של ימי הביניים, של תקופת הרנסנס ואילך, גילו את הפסלים בחורבות יוון ורומא ואימצו בחום את הסגנון האמנותי של הפסל הקלאסי כפי שחשבו שהיה – לבן, טהור. בהיעדר המידע שיש לנו כיום, אותם אמנים העמידו את הטוהר שבאופי הרישומי של הפיסול עצמו. הדבר הכתיב את הטעם האמנותי המערבי במאות השנים שלאחר מכן, ואת גל הנגד המודרני שבא לאחריו.

אם אנחנו לא נהיה אלה שניפרד מחומות העיר הבטוחה, אז לא נבנה ארץ. אינני מציע לשכוח או להפסיק להשתמש בגופנים הקלאסיים. אבל אולי כדאי להתחיל לעשות שימוש (אחראי) בגופני טקסט רץ חדשים על מנת שנוכל להבין אם הם בכלל טובים. לעומת זאת דבקות בגופנים ישנים תמנע מאיתנו את הידע שנפיק מן הטעויות. ישנן שאלות שעד היום אין להן תשובה מספיקה, אלא קביעות שרירותיות של מעצבים שייתכן שלא היתה להם פריזמה אחרת על מנת לבחון אותן. שאלות כמו האם יש צורך בקונטרסט הכל כך מסורתי בין הקווים האופקיים לאנכיים בגופנים לטקסט הרץ, או אפילו – האם יש צורך בעוקצים? האם יכולה להיות אות נטולת עוקצים (סאנס-סריפית) שיכולה לשמש לטקסט רץ קולח? בן נתן שואל בפרויקט הגופן "ימים ולילות" איזה קונטקסט יעניקו המשתמשים לאות איטליק עברית? אלו שאלות שניתן יהיה לענות עליהם רק תוך טעיה וניסוי בשימוש בכלים המחקריים החדשים – בגופנים החדשים.

אני טוען ששום הסבר קודם לשאלות אלה אינו ממצה, גם בגלל האופי המשתנה של הזמנים שלנו, העמוסים בשינויים טכנולוגיים, וגם מכיוון שאין לנו מספיק מגוון טיפוגרפי בשביל לענות על השאלה. גם יוצרי הגופנים החדשים מפסידים את הידע שהיה נוצר לו היו מקבלים משוב מאנשים העובדים דרך קבע עם הגופנים שלהם. לכן אני מציע אפשרות שעל מנת שיהיו לנו גופני טקסט רץ "קלאסיים" בעתיד (כמו בטיפוגרפיה הלטינית), אנחנו צריכים להשתמש בגופנים החדשים.

השתמש בכוח לוק! תבחר בקלאסיקה. לא, אל תבחר. אולי כן?

קחו את כל מה שכתבתי, ותעבירו במסננת דקיקה, על מנת לנפות פתרונות שאינם אידיאליים לנו. מבט בוחן בטרנדים שכיחים בעבודות של סטודנטים לעיצוב גרפי מראה שטאנצים שחוזרים על עצמם (נרקיס בלוק, הדסה עם קו תחתון, וכיוב'), ובחירות שרירותיות שההסבר היחיד להן הוא צו האופנה (גם שמרנות היא אופנה). המעצבים ה״פגיעים״ ביותר לטרנדים הם הסטודנטים, ופרויקטי הגמר שלהם משמשים כנייר לקמוס מצד אחד לשמרנות מצד המרצים, ומצד שני לטרנדים ברי חלוף. חלק נכבד מעבודות הסטודנטים מזכיר את סגנונו של המרצה, או של המעצב/ת הפופולארי באותו הזמן.

מאוד קל לרצות להשתמש בגופן הטרנדי החדש (במיוחד כשהם באים במשקל קל בארנק). זה נכון גם לגבי גופני ספר וגופני טקסט, אך קטגוריות אלו הן הרגישות ביותר.

אם כבר מחליטים להשיק ספינה, אז עדיף לחכות עד שנבדוק שאין בה חורים. כלומר – לפני שאני מעמד ספר או מסמך גדול עם גופן חדש, עלינו לבדוק אותו בשבע עיניים. עלינו לבדוק שהוא מתאים לנו ולפתרון הדרוש לבעיה העיצובית. בדרך כלל עושים זאת ע"י מחקר והדפסות נסיון. כלקוחות פוטנציאליים עליכם לדרוש ממעצבי גופני הטקסט הרץ שלכם לספק מספיק דוגמאות מגוונות להדפסה על מנת שנוכל להיות עדים לבעיות הנמצאות בגופנים – לפני שאנחנו קונים אותם.

את רוב הבעיות בגופן נגלה אחרי השימוש האינטנסיבי והשוטף ולא לפני, לכן רב הנסתר על הגלוי. גופן טקסט רץ חדש נכנס לקונטקסט הטיפוגרפי המצומצם שלנו, ולכן קשה לנו להגיע לאיזו מסקנה אובייקטיבית בנסיונות הראשונים. כלומר, אם הראייה שלי מושתת על ירוק ואדום, אתקשה לשפוט את הצבע הכחול או את אלפי הגוונים הנוספים הנוצרים מתוך החיבורים החדשים. לכן כדאי להתקדם בזהירות.

לא לבדד ישכון

במאמרו של שמואל סלע מהו פונט טוב, ישנן כמה קביעות שהן הגיוניות ומוכחות מאליהן (כמו הצורך בקריאוּת), וכמה קביעות שמפאת גילי הצעיר, אני לא יכול להבין עד הסוף וגם לא להוכיח. אני גם יודע ששמואל סלע יש אחד ביקום המוּכּר, אבל מעצבים שישתמשו בגופנים שלו – יש בכמות נאה. מכיוון שאני לא יכול 'לשאוב' את הידע מהמוח של מעצב/ת הגופן, אני נמצא בעמדה שונה (לוא דוקא נחותה). אינני יכול לראות את האמת מנקודת מבטו/ה של מעצב/ת הגופן. על אף איכויותיהם ונסיונם של מעצבי הגופנים, הם רואים רק חלק מאוד ספציפי מן התמונה הגדולה.

אם לא עיצבתי את הגופן, הברירה שלי היא לגשת לאקט הבחירה כמעצב וכפרשן. מכיוון שאין בידי כלים אמפיריים להוכיח או להפריך חלק מן הטענות של מעצבי הגופנים, עד היום קשה לי לקבוע שבשימוש בגופן טקסט רץ חדש עשיתי בחירה נכונה וטובה. גם אם היו בידי הוכחות מדעיות, הן נכונות לתקופות מצומצמות בהיסטוריה נוכח השינוי התרבותי והטכנולוגי המפרים זה את זה. שמואל סלע מדבר על גיאומטריה וחתך הזהב המופיע בגופן טוב, אבל אני יודע גם שמה שמכתיב את צורת הגופן והשימוש בו בסופו של דבר היא התחושה והניסיון האורגניים של המעצב והלקוח. מה שיעזור לי למצוא את הגופן הנכון לעבודה שלי (ועל זה כתב יפה שמואל סלע) היא השאיפה שלי לנסות למצוא גופן נכון לעבודה שלי, ולא דווקא גופן טוב לכשעצמו.

אני אולי יודע שמעצב הגופן הוא אדם חכם, בעל נסיון, כשרוני, מוערך, אשר עמל קשות על עיצוב הגופן שלו, אבל זה אינו שיקול כאשר אני מדפיס את עמוד הנסיון. באותו רגע שבו אני בוחן את הגופן, שיקולים של יוקרה ואפילו של קונטקסט יכולים להפריע לי לראות את האמת הנכונה לי. השאלה היחידה שמעניינת אותי באותו רגע היא האם הגופן יכול להיות נכון, אפילו כפשרה, למטרה שלשמה נתכנסנו כאן – לפתרון.

אל מול טיעונים שכלתניים, הפרמטרים הנוספים והחשובים שלי הם אינסטינקטיביים – העין והמוח. אני רק יכול להיתלות בשאיפה שלי להיעזר באינסטינקטים שלי, ולנסות להתנתק ממוסכמות קבועות בקרב המעצבים. השאיפה לאובייקטיביות מוחלטת גם היא אשליה, יש לציין. אין מדד נצחי לאיכות ולקריאוּת. אני יכול לבקש משוב מקוראים שונים. אני יכול להמתין, להסתכל שוב על הדף, ואולי לראותה באור שונה. סביר להניח שבעתיד אוכל לקבוע באופן יותר נחרץ וברור את התשובה, מכיוון שבעתיד איחשף לסטנדרטים חדשים וטובים יותר או שונים יותר.

למשל, אותיותיו של גיום לה-בה משמשות כאבן בוחן וכיצירת מופת. סביר להניח שלא הייתי מעמד ספר קריאה בימינו. זאת בגלל שבתקופתנו אנחנו נחשפים לסטנדרטים מתקדמים או פשוט סטנדרטים אחרים, היוצרים אצלנו ציפייה שונה. הקונטרסט של אותיות לה-בה שונה ביחס לגופנים מודרניים. העבודה הקשה של אבות המזון הטיפוגרפי שלנו ושל קידמה טכנולוגית יצרה מצב שבו אנחנו כבר מצפים שהאותיות תהיינה ברורות ונקיות, ושההדפסה תהיה מדויקת גם בגדלים קטנים. טכנולוגיה חדשה מעלה שאלות חדשות לגבי מהותו של גופן טקסט רץ. לדוגמא — האם גופן טקסט רץ צריך להיות קריא כאשר הוא מודפס בגודל 8 פוינט, או שמה הרזולוציות והשימוש בטאבלטים ובמסכים מכתיבים לנו כללים חדשים ומציאות חדשה בה ספרים ייקראו בעיקר בפורמטים דיגיטליים?

אם נופלים, אז בחינניות.

אני לא טוען שהגופנים החדשים הם טובים יותר מן הקלאסיים, ואני לא טוען שבחירה בגופן חדש היא בחירה טובה או נכונה יותר. אני גם לא מציע שהפתרון החדש הוא נכון יותר מן הישן, כי יש פרויקטים הזקוקים בדיוק לאיזה 'הדסה' או 'פראנק'. ייתכן שנגלה שכמה הגופנים החדשים והמהוללים ביותר ששמענו עליהם הם למעשה גרועים לעבודה שלנו.

עם זאת, אני מציע אפשרות לפיה שהרווח מן הטעויות שלנו כתרבות טיפוגרפית נבדלת, הוא גדול לאין שיעור מן הרווח הקל של המובן מאליו. ואני כן טוען שאנו זקוקים למוכנות של אנשים להתנסות ולטעות, ובלבד שהנפילה תיקח אותנו קדימה ולא אחורה. יש לנו כח, כמעצבים וכפרשנים, ליצור מציאות טובה יותר. מכיוון שאנו אלה שנותנים לגופן את הקונטקסט, ויש לנו זכות לתת למעצבי הגופנים (שאנו לקוחותיהם) משוב וביקורת, ולדרוש עבודה טובה יותר.

זוהי קריאה לקהל המעצבים להתנתק מקונספציות מאובנות, משיקולי יוקרה ומהתניות פבלוביות, ולחזור לטעות שוב – לבחון מחדש, בעצמנו, את השאלות החשובות. החופש לבחור הוא גם החופש לפרש.

ירונימוס, נובמבר 2013

——

[מקור התמונות 1,2]

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

19 תגובות על החופש לבחור – פניה למעצבים ולמעצבות העבריות

  1. צחי הגיב:

    הכל טוב ויפה, אבל בסופו של דבר כן היו נסיונות (עודד עזר עם "רץ", נדב עזרא עם "גפן" [שעם הגרסאות מתקרבת חזרה ל"פרנקריהל"], "לע הארי" ועוד) מאוד מושקעים שעד היום לא השתרשו.
    אפילו מהדורות קלושות של הפונטים המקוריים ("פרנקריהל בלט" ו"הדסה חדש" של ביט) משתרשות בספרים טוב לאין ערוך מהנסיונות החדשים…

    • yaronimus הגיב:

      דווקא ״רץ״ מתחיל להשתרש, צריך להיות סבלנים.
      תודה על תגובתך.

      • צחי הגיב:

        עוד מאז ש"רץ" יצא, אני מחפש בחנויות הספרים דוגמא אחת (!)
        לספר שעומד ב"רץ", וטרם מצאתי…
        "פרנקריהל בלט" מצאתי בשפע, "הדסה חדש", ואפילו "אדמה" (!)…

        על כל פנים, אשמח לדוגמא להשתרשות של "רץ"
        (בספרים, להבדיל ממגזינים ופרסומים אחרים).

      • yaronimus הגיב:

        צריך לשאול את עודד עזר, אני זוכר שיש לו כמה דוגמאות.

      • עודד עזר הגיב:

        צחי היקר, הנה כמה עשרות דוגמאות (ויש הרבה יותר) למה שפונט "רץ" עושה בזמן האחרון (ספרים, תערוכות, מיתוגים, אתרי אינטרנט…): http://bit.ly/HOjDWI

        ירונימוס – תודה על אחד הפוסטים הטובים שקראתי בזמן האחרון. תבורך.

        בברכה,
        עודד

      • yaronimus הגיב:

        תמיד שמח!

      • צחי הגיב:

        עודד! רק אתמול גלשתי (שוב) בגלריה בפליקר, והשתאיתי אף יותר מאשר
        הפעמים הקודמות שביקרתי. אפילו מצאתי שני ספרים מעומדים ב"רץ", האחד
        כאות ספר קלאסית – אפילו עם הערות שוליים.

        לא עירערתי לרגע על כך שהאות פשוט מדהימה (מי אני),
        מה שאני שואל זה: מתי נראה את "רץ" על המדפים (כאות ספר)?
        מה נדרש כדי שהיא תשתרש בשוק, ותהיה אות הספר של המאה ה-21?

        (אולי שווה לבדוק לעומק מה גרם בזמנו לפרנקריהל לעשות את המהפיכה
        שהיא עשתה, אפילו שמדובר בעולם אחר לחלוטין)

        ומאושר ש"סחטתי" ממך תגובה כאן😉

      • עודד עזר הגיב:

        צחי, תודה על המילים החמות.

        כשפרסמתי את "רץ" (לפני פחות משנתיים) אני חייב לומר שהייתי קצת סקפטי לגבי הצלחתו ה"מסחרית" של גופן ספר סריפי, מכיוון שהבון-טון בשנים שלפני "רץ" היה פונטים סנס-סריפיים. מעצבים ישראלים רבים נמנעו ואפילו נרתעו משימוש בגופנים סריפיים מסיבות "מודרניסטיות" וטרנדיות (מקצת הטענות שניתן היה לחלץ ממעצבים לגבי גופנים סריפיים היו "זה מזכיר אותיות תנ"כיות", "זה מיושן", "זה גלותי" וכיו"ב).

        מאז חששותי התבדו ואני שמח לומר שטעיתי. התקבלותו של גופן "רץ" מאז שיצא – פנטסטית, לא רק במושגי גופן ספר סריפי אלא גם באופן כללי, בהתחשב בעובדה שמדובר בגופן צעיר מאד (רק לשם סיבור האוזן: נרקיס ליינוטייפ, גופן הספר הסריפי האחרון שהתקבל באופן מיטבי, פורסם בסביבות שנת 1965). אני חושב שצריך להודות על כך לאותם המעצבים הגרפיים שמאמינים בפונט הזה ושבזכותם הוא מתחיל "לחיות" במרחב, במנותק ממני.

        מה שגרם בזמנו להצלחת "פרנקריהל" בראשית המאה הקודמת (חוץ מאיכותו לעומת פונטים אחרים בתקופתו) היה, להשערתי, השימוש הנלהב שעשו בו גופים ציוניים (הקונגרס ומוסדותיו באירופה) ומוסדות ממלכתיים (לאחר הקמת המדינה) שראו בו פונט "מודרני", בשונה מ"וילנא", "דרוגולין" ו"מרובע" שקדמו לו.

        אני מקוה שפונט "רץ" ניחן בתכונות שיעזרו לו (ולכל פונט עכשוי, אגב) להשתרש בשוק אפילו עוד יותר: חוץ מאיכות עיצובית ברורה ומענה על דרישות עימוד טיפוגרפי מורכב (מגוון משקלים, ריווחים נכונים, תאימות נכונה לאנגלית, ניקוד מלא וממוקם היטב, סימני מקרא, סט מורחב של סימנים מתמטיים וכיו"ב) גם ניראות וקריאות מיטבית על המסך במציאות האינטרנטית הפרועה משהו (בראוזרים שונים ומשונים, סלולרים של יצרנים שונים, טאבלטים באיכות מסך משתנה וכיו"ב).

        אחרי בדיקות ותגובות רבות מלקוחות, אני די משוכנע ש"רץ", בגרסת האינטרנט, הוא אחד הפונטים המוצלחים ביותר למסך שעיצבתי. עם זאת, אני יודע שתמיד אפשר לעשות יותר טוב, ומשתדל לשדרג את ניראותו על המסך בכל פעם שאפשר.

        בברכה,
        עודד

      • צחי הגיב:

        תודה על דבריך!🙂

  2. I-AM-E הגיב:

    לחדש זה מעולה אבל לא כשזה בא על חשבון מי שיקרא את זה בסופו של דבר
    לדוגמה צצים לאחרונה אתרי אינטרנט המשתמשים בפונטים מעבר לאריאל המוכר, ובחלקם הגדול אני אישית לא יכול לקרוא. לדוגמה אתר "אלכסון" התכנים נראים נהדרים, אבל הטקסט לא "מבוצע" טוב על המסך (מגוון ענייני אנטי-אליאס וכו') מרצד בעין, לא נעים לקריאה, וחבל מאוד כשתוכן טוב מתפספס בגלל שהמעצב רצה להתנסות או לקדם אג'נדה.

    כאמור המטרה מעולה, אבל אולי צריך במקרה כזה לפעמים להגיד שבאמת אין כרגע הרבה אפשרויות. אגב גם בפונטים לועזיים, אמנם יש מגוון עצום של כאלו שמוצגים מעולה בדפדפנים השונים, ועדיין יש המון המון שלא , ורואים אותם בשימוש פה ושם.

    • yaronimus הגיב:

      אני מסכים איתך. השימוש צריך להיות מושכל, לא כל גופן חדש הוא טוב לקריאה. למעשה – רובם לא.
      השימוש בגופן שבאתר אלכסון הוא לא שימוש טוב, אני לא חושב שזה גופן טוב לקריאה באינטרנט.
      אני חושב שצריך להתנסות אולי לא בכל הפרויקטים, אבל צריך לדחוף בעדינות קדימה.

    • גליה ר. הגיב:

      אצלי דווקה הפונט באתר אלכסון נראה נהדר. אפילו לא שמתי לב שהחליפו את הפונט עד שסיימתי לקרוא מאמר של רבע שעה.

  3. גרשון הגיב:

    פוסט יפה וחזק. תודה!
    יש גם את העניין הכלכלי. כשלוקחים 1200 ש"ח לחבילה (לא כולל מע"מ!), אין סיכוי גדול שפונטים כמו 'רץ', 'ימים ולילות' ייכנסו לשוק חזק.
    אני למשל מאוד רוצה לקנות את ימים ולילות, אבל אין לי הכסף. צריך גם לחיות..

  4. מתי הגיב:

    מסכים ועם זאת חייבים, חייבים להזהר
    ותראה במה נזכרתי, טרחתי חיפשתי ובסוף מצאתי: תגובה קולעת של אחד ירונימוס בפורום בתפוז משנת 2007, המתייחס להוצאה המחודשת של 27 ספרי היסוד העבריים (התנ"ך, שולחן ערוך, ספר הכוזרי ועוד) שכונתה "עם הספר", והודפסה כולה באופן אומלל מאוד בפונט סן-סריפי

    ——-
    באמת שניסיתי למצוא נקודה אחת טובה כדי להתחיל את התגובה שלי עם פידבק טוב,
    אבל
    אין.

    נתחיל מהעובדה שה"קונספט" שלו שגוי בעיני. לא רק שהפשיט מהספרים את הצביון העברי עם העוקצים (שהוא העברית במקור. אותיות סן-סריפיות עוצבו כדי לתת מענה עברי לסיגנוּן לטיני), לא רק שהוציא את טעמי המקרא, הוא בחר בפונט כותרות שלטעמי, למרות שהוא בנוי טוב, הוא מסוגנן מאוד ולא מתאים לגוף טקסט גדול שכזה. התוצאה (כשאני שופט את המעט שראיתי בטיים אאוט) היא מוצר נטול זהות ממשית, מוצר קליני שאפשר לצרף לאריזה של טמפונים. אני מרגיש כאילו פשוט ניסוי להסוות את התרבות העברית. וזה מרגיז לראות את זה, למרות שאותו שוקי דוכובני לא חייב לי כלום, ומי אני בכלל שאתן לו ביקורת.

    אבל באמת, "האותיות הכבדות האלה" הן חלק גדול מהתרבות שלנו, והן חלק ממבנה האות העברית. לקחת טקסט קאנוני ועברי שכזה, ולהלביש אותו בפונט כל כך מגזיני מוזיל ומפשט הן את הפונט והן את הטקסט.
    ברמה הכי פשוטה, זה כמו שאפריקאי יצבע את הפנים שלו בטיפקס כדי להיות לבן. לא רק שזה נסיון מגוחך, אלא זה נסיון של התאבדות תרבותית.

    התורה היא לא טמפונים שצריך למכור לשוק, וזה למה כשאני רואה את המוצר הזה, זה מרגיז אותי. כי בלי קשר לכך שהישראלי לא הכי מחובר לשורשיו, לקחו את התרבות שלו, הפשיטו אותה מהטבע שלה, ועטפו אותה בניילון.

    התנ"ך הזה בניילון. האם זה לא סממן של איבוד תרבותי, של גלובליזציה? האם נקבל תנ"ך עם ארוחת וופר במקדונלדס? האם אנחנו מוכרים את עצמנו בשביל להתאים לשוק??!?
    כזה תנ"ך אני לא רוצה בבית.

    וגם אם המחשבה הייתה ליצור תנ"ך "נקי" וקריא ויותר אוורירי, תנ"ך שהוא פחות מאיים ופחות כבד, הרי עדיין התנ"ך הוא תנ"ך, הוא שער הכניסה שלנו לדי.אנ.איי של התרבות הישראלית ולעצם היותנו יהודים. (ואני אומר את זה כחילוני ואתאיסט).
    אפשר היה לעשות בחירות יותר שכלתניות בעיצוב גריד מאוורר ובחירת פונטים סריפיים עם צביון עברי אבל נקי ומרווח יותר. ובקשר לטעמי המקרא אני לא מסכים, כי חלק גדול מהמשתמשים הם ילדים שצריכים להתאמן על שירה של תפילת הבר מצווה. לטעמי המקרא יש תפקיד מוזיקלי בנוסף לתפקיד פיסוקי והדגשתי.

    עוד כמה תנ"כים כאלה ועם ישראל יאבד קשר טוטאלי עם הזהות הייחודית שלו.

    אני זוכר שהתאמנתי לבר מצווה עם קאסותו, למדתי תנ"ך עם התנ"ך של קורן ועם הפירושים של קאסותו. יחסית לשניהם, הגרסא הזו מחווירה.

    העטיפה סתמית מאוד בעיני. אמנם הבחירה באותיות עבריות עתיקות היא טובה, אבל ההנחה שלהם היא סתמית.

    געגועיי לקורן…

    (הלינק לדיון השלם כאן: http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=171&messageid=109734506)

    • yaronimus הגיב:

      אהלן מתי, אני מסכים לגמרי.
      ברוך הבא ללשכה.

      אולי לא הבנתי, האם הציטוט הזה שצירפת הוא בשביל הכיף או שאתה רוצה להצביע כאן על משהו חשוב?
      אם יש סתירה, האם תוכל להסביר לי מה הסתירה בין מה שאמרתי ב2007 לבין המאמר הזה?
      מה שכתבתי אז היה נכון לאז, ונכתב על סדרת ספרים שעוצבה בצורה לא נכונה ולא מתאימה לחומר עצמו.

      • מתי הגיב:

        לא סתירה, יותר התפתחות והעמקה. לנושא יש פנים רבות, כמו שאמרת יפה, היצירה שלנו היא רק הערת שוליים לפועלם. צריך להתקדם, אבל בזהירות ובצניעות

      • yaronimus הגיב:

        תודה🙂

  5. yaronimus הגיב:

    הוריי! כמה תגובות…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s