לעצב את העתיד לאור העבר – לוגו יזכור.

ברשומה זו אספר על תהליך העבודה שהוליד את הלוגו האחרון שעיצבתי ופרסמתי.

yizkor logo for the client "Pixel Art"

חלק מחברותי המעצבות וחברי המעצבים מכירים את זה.

כשאנו נדרשים לעצב משהו ועולה לנו רעיון טוב, אבל עם מטען ענק של דה ז'ה וו. אנחנו בטוחים שראינו את זה כבר, אבל למרות מיטב מאמצינו, איננו מוצאים את המקור המדויק. לפול מקרטני זה קרה עם "אתמול", ולכן הוא סחב את השיר ולא הקליט אותו זמן רב עד שהשתכנע שאף אחד לא הלחין את השיר לפניו.

בתור מעצבים יש לנו איזו אחריות להיות מודעים לא רק למעשינו או לנעשה סביבנו, אלא למה שנעשה כבר לפנינו. זאת מכיוון שהמֵמים התרבותיים שלנו, של התרבות המקומית ושל התרבויות הקשורות אליה, הם הבסיס עליו אנו בונים את הטיעונים הגרפיים שלנו. לכן כשאנו מעוניינים לתקשר, אנחנו צריכים לדעת בדיוק על מה אנחנו בונים את הטיעון, וכיצד לטעון אותו, ומהו הטיעון והכשלים שלו.

גם אני משתמש בפלוגתאות וגושפנקאות, שאני לא יודע מה פירושן.

כדרכם של רעיונות טובים רבים, הרעיון בא בכלל מן הלקוח (Pixel Art), שפנה אלי עם בקשה מעניינת – לעצב "יזכור" בצורת להבה למטרת עיצוב נר זיכרון. הוא ניסה למצוא משהו דומה אך לא הצליח.

ה"יזכור", או הזיכרון, והמטאפורה של הלהבה, עובדים טוב ביחד. זמן רב שהלהבה מעטרת את רוב הייצוגים הגרפיים של הזיכרון הישראלי – השואה ומלחמות ישראל. הלהבה נולדה מתוך האודים העשנים של זבח קרבנות החפים מפשע, והיא דורשת שבמקום קרבנות, נקיים אותה כאש תמיד, לטוב ולרע, בזכרונות אמיתיים או מומצאים. כלומר – על כל דור ודור להיזכר, אף על פי שחלק מהדורות לא היו נוכחים ברגעי הטראומה ונולדו שנים רבות לאחר מכן. אבל הזיכרון, כמו ההגדרה של העצמיות, איננו חקוק באבן.

לטעמי, טבעו של הרעיון או המֵם (meme), או המים הזורמים, עובר מאדם לאדם, משתנה תדיר, לעולם לא קבוע וסטטי. בלתי ניתן להגדרה ולהכלה מדויקת. ייתכן כי במקום שבו מתחילה ההגדרה, ישנו איזה סוג של מוות, או קפיאה. לרוב (ותקנו אותי אם אני טועה), שלב ההגדרות הקונבנציונאליות מגיע לאחר התופעה עצמה, כאקט של ניתוח לאחור. וזה נכון גם לגבי דת, אנציקלופדיות ומילונים, תרבות. הצד השני של המטבע מתגלם כאשר רוצים להגדיר את העבר על מנת להגדיר העתיד, והוא השכיח יותר (וגם מתרחש לרוב לאחר תופעה מסוימת, על מנת לעצב את העתיד). כפי שאמר אדם חכם (את שמו אינני זוכר) ושאותו ציטט המורה הגדול שלי (שיעדיף להישאר אנונימי אני מניח) – ״אנו מעצבים את העבר לאור העתיד״. הכח שלי כמעצב או מעצב תרבות, הוא ליצור פרשנות חדשה של העבר על מנת להגדיר את העתיד-הווה. אם לבכם חפץ בדוגמא לטיעון זה, אפשר להצביע על הפרשנות של הארכיאולוגים הציוניים כמו יגאל ידין, את הממצאים בחפירות מצדה. הממצאים שימשו ליצירת מיתוס מכונן בחברה הישראלית.

כשהתחלתי לעבוד על הלוגו, הייתי גם אני משוכנע שמישהו כבר עיצב "יזכור" בצורת להבה, מה שיוצר בעייתיות של העתקה. הרי זה כל כך טבעי שיהיה עיצוב שכזה! אבל חרף מאמצי לא מצאתי את הלוגו המיוחל.

אפשר להציע כי זהו מים שעובר בתרבות שלנו, אבל אין לו עיגון גרפי קבוע, אינדקסאלי. כלומר – אין דוגמא אחת שאפשר להצביע עליה – זהו עיצוב ״יזכור״ בצורת להבה שישפיע ברבות הימים באופן ברור ומודע על העיצובים הדומים ברוח זו.

בתחילת המחקר נזכרתי בלוגו התוכנית ״עמוד האש״ מהערוץ הראשון. אבל הדוגמא הקרובה והטובה ביותר היתה בול ופוסטר ״שמע ישראל״  שעיצבו צילה מנוסי וחוה אורנן בשנת 1962. אני מניח כי ישנן אפילו דוגמאות ישנות יותר, למרות שטרם מצאתי אותן. בכל אופן, בהמשך ניתן לראות כיצד עיצוב זה השפיע במישרין או בעקיפין על עיצובים חדשים יותר, בעיקר בתרבות היהודית הדתית.

לאחר מכן נתווספו עוד השראות. ה״יזכור״ לקח אותי אוטומטית לשואה, והצורות האלו מעלות באוב גם את האותיות הלטיניות הפסוודו ״יהודיות״ של הכיתוב Jude בטלאי הצהוב, אשר מתחבר גם לכרזות סרטים כמו ״היהודי זיס״. אופי האותיות הוא מעין הגזמה של אופי הגופנים העבריים שרווחו בדפוס האירופאי – אותיות ״מרובעות״ כגון ״מאגאלית״ (״מרגלית״) וטיפוס האותיות הדומה ל״דרוגולין״ או ״וילנא״, שהוא בעל אופי יותר גרפי מאשר קליגרפי, ומקושט. בפוסטר ״היהודי הנצחי״ או בכיתוב jude על הטלאי הצהוב, ניתן לחוש בהשפעות יותר קליגרפיות ואורגניות, שימצאו את מקומן בתוצר הסופי. אותיות שכאלה הם חלק ממגמה מוכרת של ״אותיות צ׳ופ סואי״ (כך כינתה אותן המעצבת והתיאורטיקנית מיכל וקסלר) (בתמונה למטה).

אותיות לטיניות פסוודו יהודיות

[מקורות התמונות מימין למעלה עם כיוון השעון: 1, 2, 3, 4]

הגופנים ״מאגאלית״ (עליון), ו״מרובע״, מתוך קטלוג ״ברטהולד״ 1924

רוס פ. ג׳ורג׳, גופן צ׳ופ סואי. מקור: לוק דברואה: http://luc.devroye.org/fonts-46142.html

במובן מסוים, חשתי שהצורה האידיאלית, או הלוגו הלהבתי האידיאלי ריחף בתודעות שלנו כמו בעולם האידאות, או היתה קיימת כארכיטיפ יונגיאני [ראו הסברים בתחתית המאמר] במוחותינו השונים. כאילו שיש איזו צורה בעולם הצורות האפלטוני שפשוט מנסה להגיע אלינו, לרדת מן המקור האלוהי אל העולם הגשמי. אני לא מאמין בהכרח שזה כך, אבל החוויה של התגשמות מן הכח אל הפועל, ממחשבה או דה ז׳ה וו אל מציאות קיימת, היא חוויה כמעט מיסטית. הרעיון המופשט הופך לצורה מופשטת, הצורה קורמת עור וגידים.

טבעת ״שמע ישראל״ שנמכרת באיביי. האותיו בעלות אופי נזיל וגמיש, המושפע מן הצורה שעוטפת אותו ומשאר האותיות, בדומה לפוסטרים פסיכדליים משנות השישים. [מקור: http://www.ebay.com/itm/Judaica-STAINLESS-STEEL-RING-CHANGES-COLOR-SHMA-ISRAEL-ISRAEL-Jewish-Gift-/120824725739?pt=LH_DefaultDomain_0&hash=item1c21b700eb ]

מדליון ״נס גדול היה פה״ בעל אותיות קליגרפיות המסתדרות בתוך צורת טיפה. [מקור: http://www.ebay.com/itm/ISRAEL-1995-JEWISH-HOLIDAYS-HANUKKA-STATE-MEDAL-59mm-98g-BRONZE-WOOD-BOX-/140899822039?pt=US_World_Coins&hash=item20ce48a9d7 ]

פוסטר פסיכדלי שעיצב ווס ווילסון. האותיות משנות צורה לפי האותיות שסובבות אותן. Captain Beefheart, Chocolate Watch Band, Great Pumpkin Oct 28-30, 1966 • Artist: Wes Wilson מקור: http://blog.iso50.com/107/captain-beefheart/

מקור: http://www.ebay.com/itm/Shema-Israel-Keychain-Key-Ring-Shma-Yisrael-Torah-Bible-Hebrew-Jewish-Blessing-/400272003203?pt=LH_DefaultDomain_0&hash=item5d32121083

מקור: http://www.ebay.com/itm/ISRAEL-1995-JEWISH-HOLIDAYS-HANUKKA-STATE-MEDAL-59mm-98g-BRONZE-WOOD-BOX-/140899822039?pt=US_World_Coins&hash=item20ce48a9d7

מקור: http://www.ebay.com/itm/ISRAEL-1982-RETIREES-FOR-MERITORIOUS-SERVICE-STATE-MEDAL-59mm-98g-BRONZE-/140899838058?pt=US_World_Coins&hash=item20ce48e86a

עם ההשפעות האירופאיות, עמדה לנגד עיני המטרה להשיג את תחושת האלגנטיות ורהיטות הקו של הטיפוגרפיה והקליגרפיה הערבית והפרסית המעוצבת בצורות שונות. הסיבה לכך היא שמדובר בעבודה שמצריכה אותיות גמישות ונזילות שאינן בעלות מראה גס או ״נמס״. האותיות צריכות להיות זקופות ושואפות למעלה, "להתחיל" בקליגרפיה העברית (ואכן זו היתה נקודת ההתחלה בסקיצות) ולהמשיך בזרימה של להבה.

לוגו אל ג׳זירה (צורת טיפה) שעיצב חמד בין ח׳ליפה בקטאר.

Teakster, המילה ׳אללה׳ בצורת להבה.

׳ביסמיללה׳ (בשם אללה), קליגרפיה בעיצובו של mystafa. מקור: http://mystafa.deviantart.com/art/Bismillah-123853665

קליגרפיטי עברי שיצרתי בהשפעת הקליגרפיה הערבית

קליגרפיה בצורת להבה בעיצובו של Khaleelullah Chemnad. מקור: http://kchemnad.deviantart.com/art/Arabic-Calligraphy-Logo-Al-Dahiri-311658556

בעיני רוחי עמדה דמותו המונפשת של קלציפר מ"הטירה הנעה" של מיאזקי, וניסיתי להבין קצת את צורת הלהבה שהפכה לשכיחה כל כך בתרבות הגרפית שלנו. שמתי לב שהאותיות בצורת הלהבה התגלמו עוד פעם בתרבות החזותית, הפעם בכתובות ״האש שלי תוקד״ שמקורן אצל חסידי ברסלב, שזהות מעצבה המקורי אינה ידועה.

לוגו הקהילה הקונסרבטיבית ״ temple anshei shalom". מקור: http://www.templeansheishalom.org

אייקון בצורת אש. מקור: http://www.clker.com/clipart-24114.html

אייקונים בצורת להבה. מקור: http://www.dreamstime.com/royalty-free-stock-images-flame-icon-set-image12773549

אייקונים בצורת להבה. מקור: http://www.freepik.com/free-vector/flame-icon—-vector_591406.htm

מקור: http://www.judykinney.com/why-walk-through-fire/

דמותו של קלציפר, השדון שצורתו כלהבה, מתוך ״הטירה הנעה״ של מיאזקי.

פרוכת עם לוגו ״האש שלי״ הברסלבי. מקור: http://judaica4you.com/products/184935

מקור: http://www.kabbalahjewelrydesigners.com/handmade-my-fire-kabbalah-ring/

מקור: http://www.breslev.co.il/forum/forum_posts.asp?TID=27573

מקור: http://area.co.il/view.php?siteid=490081&jet=page&menuid=1143397

מקור:

גרסאות נוספות של ״שמע ישראל״ שעיצבה במקור צילה מנוסי. מקור: http://yeshurun.org/Recent%20News.html

מקור: http://www.matanyah.co.il/index.php/heb/prvkt-mpvart-emvdi-hwbtim-6.html

קעקוע בצורת להבה עם המילים ״שמע ישראל״. מקור: http://pelfind.com/photo/34136p757128/beautiful-tribal-tattoo-designs

⁂

כעת אעסוק קצת בתהליך העבודה הפיזי. לאחר שנאספו כל הדוגמאות במחקר שלעיל, הייתי צריך לעצב שלוש סקיצות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

שלוש הסקיצות שנשלחו ללקוח:

הלקוח ביקש לנסות שתי אופציות – האחת במשקל רזה (הסקיצה השנייה), והאחרת בשילוב הסקיצות הראשונה והשניה. תיקונים נעשו, וחברים התגייסו ע״מ להעיר הערות לתיקון. לאחר מכן בחר (נכונה לטעמי) בסקיצה עם האותיות המלאות ושלח את הערותיו. התחלתי ״לשייף״ את צורות העקומות. אחרונה היתה האות ר', שהיא אות בעייתית. זקופה מידי, ותיראה כמו האותיות ו״ו או נו״ן סופית. כפופה מידי, ותיראה כמו פ״ה. בעת עיצוב האותיות עולות שאלות הנוגעות לאופי הקו. הניואנסים מאוד חשובים, מכיוון שאי ההקפדה יכולה לשוות לתוצר הסופי מראה גס או פסיכדלי או נוזלי מדי, ואלו יקשו על העברת המסר העיצובי. האותיות נדרשות להיות מעוגנות במקורות ההשראה, אך לשמור על אופי חלק, מהוקצע, כמעט מרחף, ברור אבל לא בוטה, זורם, מעט קליגרפי, וגם גרפי במקומות שדורשים יתר דיוק, מאוורר אבל לא דקיק. כמעט שהאותיות נשרפות ועוד רגע יתפזרו לחלל האוויר, כמו זיכרון חמקמק שיש להילחם לשמירתו, כמו להבה זעירה בין כפות ידיים המגנות עליה מן הרוח. את התוצאה ניתן לראות בתחילת רשומה זו.

שינויים שנעשו באמצע התהליך, בו היתה התלבטות בין משקלים שונים.

שינויים שנעשו באמצע התהליך, בו היתה התלבטות בין משקלים שונים.

לצערי הלקוח לא זכה במכרז עיצוב נר הזיכרון עם ה״יזכור״, אבל אני מקווה שאולי בדרך עקיפה זו, יקבל הלוגו חיים ומשמעות נוספים.

תוצאה סופית:

⁂

החיבור האיראני:
הפייסבוק מאפשר לנו לחצות את הקווים, לדבר עם האדם שמעבר לגבולות המשורטטים ע"י גנרלים, שבמציאות המעוותת אנחנו צריכים להלחם בו. בעזרת התקשורת אפשר להשיל את האינדוקטרינציה והחינוך לשנאה. החשיפה לעיצוב גרפי עולמי גורמת לי להכיר בעובדה שהפוסטר האיראני, כמושג, הוא אחד מתופעות העיצוב החשובות בעיצוב הגרפי העולמי.

חבר פייסבוק, מעצב איראני מוכשר שהעדיף להישאר בעילום שם, ראה את הלוגו, התרשם, ויצר את הגרסה שלו ללוגו. הסקיצות הרשומות בעפרון על גבי נייר פרגמנט מגלות יד יציבה כברזל (כיאה לקליגרף) ודיוק. אני כבר לא יודע איזו גרסה אני מעדיף, אבל אני חושב שזכיתי להציץ לתוך היופי של העיצוב האיראני, ועל כך אני אסיר תודה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

⁂

לסיכום אני רוצה לחזור בפנייתי – אם אתם מעצבים ויצרתם משהו טיפוגרפי שיש בו עניין לציבור (פונט, לוגו חדשני, קליגרפיה, טיפוגרפיה וlettering), אתם מוזמנים לכתוב פוסט אורח.

ירונימוס.

⁂

הערות: הנה הסברים קצת פשטניים:

עולם האידאות (לינק) הוא רעיון פילוסופי שפיתח אפלטון. בניגוד לעולם הגשמי, עולם האידאות הוא עולם מופשט שבו קיימות הצורות והאפשרויות בצורותיהן המקוריות והמזוקקות ביותר. לכל אובייקט ולכל תכונה בעולם החומרי יש מקביל בעולם האידיאות. לדוגמא – אנו יודעים מהו שולחן, למרות שיש אינספור וריאציות של שולחן. לכן, גרס אפלטון, הצורה של (לדוגמא) שולחן נמצאת במצבה הטהור בעולם האידאות.

הארכיטיפ (לינק) הוא אב טיפוס של רעיון, אדם, אובייקט או מצב שהאנושות, על תרבויותיה השונות, חוותה תדיר והוא נשמר כמשקע בזיכרון האנושי, כמודל שעל פיו פרטים אחרים מתובנתים. הפרט החווה את חייו הפרטיים חשוף תמיד הן להתרחשויות ההווה שהוא שותף להן, והן לאותם דימויים קדומים מעברה של משפחת האדם.

דוגמה: דמות האם היא ארכיטיפ, שהרי כל התינוקות בכל התרבויות שותפים לחוויית האם, תפיסת התינוק את אמו שלו משלבת בתוכה את התנסויותיו עם אותו דימוי של דמות האם הטבוע בו, כפי שהגזע האנושי חווה אותה מאז ומעולם. (ויקיפדיה).