בנצי בינדר ואותיות במרחב

אוריגמי

פעמים רבות אני מזכיר את בנצי בינדר,סטודנט לתקשורת חזותית, כאחד מתורמי הלשכה. מצאתי עניין בעבודותיו, וביקשתי ממנו לחלוק אותן לקהל הרחב. במסגרת קורס הקליגרפיה של אליהו משגב, בשנה ג׳, במכון הטכנולוגי, בעיר הנאווה חולון, עיצב בנצי בינדר את העבודה הזו שמורכבת מקליגרפיה וlettering (מישהו יכול להציע מינוח עברי למילה הזו?) מעניין בטכניקת אוריגאמי. התרגיל כלל כתיבת גוש טקסט קליגרפי של מספר שורות עם אות או מילת פתיחה (הנקראת ״איניציאל״) בסגנון המתאים לטקסט. הכתב הקליגרפי מתחת לכותרת הוא ווריאציה של הכתב הספרדי, ונעשה ביד אמן.

הכותרת היא בעיני, מה שיוצר פה איזו בשורה מעניינת. רעיון האותיות המקופלות מזכיר לי את אותיות הסרטים מעבודת הגמר של מיכל וקסלר, ״פרוייקט הכתב המחובר״.

התחכום בעבודתו של בינדר הוא הבחירה שלא ליצור התאמה סגנונית גרפית לכתב, אלא לטקסט. אני מניח שכל אות עשויה מפס אחד של נייר, המקופל, מודבק, ונחתך. אפשר לראות כמה סממנים קליגרפיים אפשריים, כמו הרגל השמאלית באות א׳. כתב האוריגמי נוצר בהשראת כתב ״אוניברסאל״ מתוך ״כתב אמנותי עברי״.

מקור

תגובה טיפוגרפית לתופעה עכשוית

התרגיל הוא תגובה טיפוגרפית לסרטון "Walking City: Architecture + Evolution + Movement" שנבחר על ידי המרצה, עודד עזר.

שלב הראשון: אותיות תלת מימדיות ללא התערבות. גובה כ-70 ס"מ.

שלב שני: אותיות תלת מימדיות עם שינויים ו"עיוותים" בהתאם למיקום בגוף, למשל ה-ף מתעוות כי היא כמו הרגל.

העבודה נוצרה במסגרת קורס טיפוגרפיה למתקדמים של עודד עזר, שנה ג', מכון טכנולוגי חולון.

 

מקור

פרלקס

בהקשר הזה ראוי להזכיר את העבודה ״פרלקס״ (paralax) של אוהד זלוטניק (אתר) (לכתבה באאא).

מקור

כתב יובל סער:

במסגרת הסדנה שהעבירה צדרבאום השנה הציג אחד הסטודנטים, אוהד זלוטניק, פונט בשם "פרלקס", שמתרגם את חוקי הגריד המתקיימים בפונט העברי "חיים" לגופים תלת מימדים. לפי זלוטניק, גופים אלו מייצרים סוג חדש של פונט שמתקיים בחלל תלת מימדי ויוצר אינטראקציה עם נקודת המבט של הצופה. כאשר הצופה זז בחלל ומשנה את נקודת המבט שלו כלפי הפונט, נוצרות צורות חדשות. כאשר הוא מתקרב לנקודה מסויימת, נגלות האותיות והפונט הופך לקריא.

שם הפונט, "פרלקס", נובע מהתופעה האופטית שמאפשרת לו להתקיים. פרלקס הוא שינוי מיקומן של שתי נקודות האחת ביחס לאחרת מנקודת מבטו של צופה כתוצאה מתנועתו של הצופה עצמו.

אם חושבים על ה״עננה״ הניסיונית של הטיפוגרפיה בשנים האחרונות, מתעוררת השאלה – היכן ואיך נתרגם את החידושים האוריגמיים לעולם הדו מימדי של האות העברית. בכל מה שקשור להעברת מידע ישירה בקריאה, ייתכן שלאותיות תלת מימדיות אין כרגע שימוש. עם זאת, היא יכולה לשמש השראה באופן עקיף לעיצוב אותיות עבריות חדשות (גופנים).

גופנים מסוג כותרת כמו אלה שבתמונות למעלה, כמו ״קרטון״ של פונטייפ, ״ספקטרום״ של אאא, ופתרונות הגרפיקה מהספר ״כתב אמנותי עברי״, מציגים לנו איזו אשליה תלת מימדית שעוברת השטחה לדו מימד. אבל אנחנו כבר מכירים עולם שלם של אותיות תלת מימדיות (העניין נטחן עד היום במגזיני טרנדים אונליין). עודד עזר כבר שכפל ושיבט את הכתב העברי, קיפל והוליד מוטציות מוזרות של אותיות. זו לא השאלה שאני רוצה לשאול.

הבעיה ב״פונטים״ תלת מימדיים היא שהם מאוד נכונים כשאלה טיפוגרפית אמנותית, אבל עדיין לא הצלחנו לחבר אותם לעולם הדו מימדי של האותיות העבריות. טרם ראיתי מקרה שבו הראיה התלת מימדית עברה תרגום מוצלח לגופן שאינו ברזולוציה של כותרת. (כלומר:) האם יש חשיבות לאותיות תלת מימדיות ברזולוציה של טקסט רץ, או מהי החשיבות של האותיות התלת מימדיות ברזולוציות אחרות? האם בעתיד לוגואים יהיו תלת מימדיים ובעלי יותר מכיוון אחד ״נכון״? מהי באמת החשיבות של התלת מימד לאות העברית, מעבר לשאלה האמנותית?

שיהיה ברור, אני לא פוסל את התופעה הנסיונית הזו של תלת מימד בטיפוגרפיה. עולם העיצוב והאמנות מאוד זקוק לכיוון הזה.  אבל אני כן מעוניין לדעת איך היא תלבש צורה עכשיו ובעתיד.