״בת מלך״ – פרויקט הגמר של גילת דיין – ביקורת

ברשומה הקודמת פרסמתי תמונות מתוך פרויקט הגמר של גילת דיין – מגזין האופנה ״בת מלך״.

בעבר טענתי כישמעשה התרבות הוא קצת דומה ליצירה של קרקע פוריה – יש צורך לדשן ולהניח שכבה על גבי שכבה של חומרים מזינים. חלק מן המעצבים מצליחים לחדש צמיחה במקום שקרקעו דלילה. במטאפורה אחרת אפשר לומר שיש לחדש את המגוון הגנטי, את הטרואר, על ידי הזרמת חומרים מזינים חיצוניים.

לומר שהתרבות היהודית הדתית על גווניה היא עניה מבחינה גרפית, זו הצהרה שגויה וכוללנית. מאות שנים שתרבות זו היתה המפתחת העיקרית של הטיפוגרפיה העברית, ועודדה פיתוח כתבי יד בכתיבה תמה ועיצוב ספרים וגופנים שעיצבו את הנראות של האות העברית.

אך במאה העשרים אנו מוצאים את הגרפיקה ה״יהודית-דתית״ (וגם הערבית) מאוד מאותגרת, כאשר מסתכלים עליה בעיניים חילוניות. ישנו איזה פער גדול בין הייעוד של הטיפוגרפיה בעולם החילוני, לבין הייעוד שלה בעולם הדתי. בשני העולמות מטרת הטיפוגרפיה היא לשאת את המסר, אך בעולם החילוני תפקיד הטיפוגרפיה הוא גם ליצור תשומת לב, למשוך, לפתות את הצופה. בעולם צרכני עשיר בצבעים ובצורות גרפיות, הטיפוגרפיה צריכה ״לסובב את הראש״ ולגרום ל״דקה דומיה״ של בלעדיות המותג במודעוּת ה״לקוח״. באופן עקיף נוצר מצב שבו הטיפוגרפיה יכולה להתפתח לאמירה אמנותית ותרבותית מקורית. מציאות זו מכתיבה מצב שבו למטענים הגרפים יש משמעות לא פחות בולטת מאשר המסר עצמו, מה שהוליד עושר גרפי וטיפוגרפי. המסר בא אל הצופה.

לעומת זאת, בעולם היהודי-דתי המסר הוא נשגב, והצופה צריך ל״בקש אמת* ורדפהו״. תכלית הקיום של האדם לפי היהדות היא לשרת ולהתקרב לאלוהיו. אותיות הן רמז לסדר הבריאה. ההידור הגרפי משמש בעיקר ל״הידור מצווה״ – פיתוח היופי הגרפי משמש כמדרגה להתקרבות לבריאה. אבל מציאות רוחנית זו צריכה למצוא ביטוי בעולמות התחתונים של היומיום (או להיפך). אין תורה בלי לחם. בסופו של דבר, גם לבעל פלאפליה בבני ברק יש צורך לפתות את הלקוחות לאכול אצלו. ברוב המקרים נעשה שימוש בגופנים מסוג ״אות מקורות״, מכיוון שאלה המטענים הגרפיים הבולטים בחברה זו. בנוסף, החברה החרדית היא חברה מאוד צנועה בניראוּת שלה (מבחינה חיצונית). רוב השירותים הכלכליים מיועדים למשפחות במעמד כלכלי נמוך, וקשה למצוא קהל יעד לחנויות יוקרה.

IMG_55238

[מקור – ויקיפדיה]

התוצאה בשטח היא שקשה למצוא שוק כלכלי שדוחף הפקת קמפיינים, הפקות יקרות, ופרויקטים גדולים שדוחפים את העיצוב הגרפי לשיאים של מצוינות. למעשה, אני טוען כי בהרבה מגזרים מנוחשלים בחברה הישראלית, ישנו מחסור חמור בתרבות גרפית, בריענון עיצובי, ובעצם במעצבים ובמעצבות שהם המפתחים העיקריים של העיצוב הגרפי. זהו מצב של צניעות גרפית, או אפילו צנע גרפי, שבו המשאבים העיקריים הזמינים מופנים לקיום מטרות מאוד מצומצמות ומיידיות. זוהי דיכוטומיה. אמנם כפי שטענתי, ישנו רקע גרפי עשיר, אלא שהוא מגודר בהגדרות של קודש ונשגבות, תקוע בעבר מיתי, ובכך מקשה על השתלבותו בצרכי התקופה הנוכחית ובהבעותיה.

[בתמונות שני שערי ספרים בהבדל של 280 שנה] [מקור התמונה מימין, ומשמאל]

כל זה נכון אבל משתנה מאוד עד לשני העשורים האחרונים, שמסמנים מגמה של חפיפה גודלת והתוודעות בין המגזרים השונים בחברה הישראלית (והתהליך כמובן הדדי). כפי שאמרתי, ההתכווננות של החברה החרדית היא בראש ובראשונה לעבודת הבורא, ולכן כל השקפה חיצונית שכזו בדבר ״צנע גרפי״ חוטאת ברדידות ומחמיצה את העיקר. התחום הרוחני בחברה זו מטופח, אך התחומים האחרים לוקים בחסר. בתחום המשני של החולין, הוא תחום הכלכלה, התשתיות, והקניות, ובתחומי האמנויות הגרפיות, מורגש החוסר ביתר שאת**.

מתפתח סגנון עיצובי חרדי, אך בהיעדר השפעות חיצוניות הוא חוזר על עצמו ומועתק פעמים רבות. מקורות ההשראה שלו נובעים מדפוס יהודי ומאמנות נוצרית (בעיקר מתקופת הבארוק) מן המאות ה-16 עד ה19, כריאקציה להשפעות המודרניות בעיצוב.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

[מקור – מלכות וקסברגר]
מבחר עבודות של ״מלכות ווקסברגר״, סגנון עיצובי חרדי מובהק שנקרא גם ״מלכות׳דיג״, המועתק באופן אינטנסיבי בקרב גרפיקאים במגזר החרדי.

כרגע, הדגש התעסוקתי בחינוך העיצובי החרדי הוא על חינוך ״גרפיקאים״, ביצועיסטים, לעבודה פנימית במגזר, ולא על חינוך מפתחי תרבות כמו אמנים, פרסומאים, מעצבים. המקום של הגרפיקאי בחברה החרדית הוא של איש טכני צנוע, שתפקידו לציית ולשרת צרכי לקוחותיו, לרוב בעלי עסקים קטנים ו/או יוצרי תוכן דתי. רוב המכללות לעיצוב גרפי בגווני החברה הדתית מתמחים בטיפוח גרפיקאים, לא מעצבים. על אקדמיה לעיצוב גרפי, דוגמת בצלאל או שנקר, עדיין מוקדם לדבר. גם במסגרות אלה ישנו חוסר ברור בלימוד ההיסטוריה של האמנות והגרפיקה, כפי שנעשה במוסדות החילוניים. הדבר שונה מן החברה החילונית, בה בנוסף לגרפיקאים, נוספים מפתחי התרבות עליהם דיברתי. אלה עוסקים למעשה בהבעה אמנותית ו/או כלכלית ופיתוח התרבות.

עם השתלבות המגזרים בעשורים האחרונים נוצר מעין מנוע – דרישה של ממש לבעלי מקצוע ואמנים מומחים שיצליחו לענות על צרכי השווקים והטעמים המתפתחים, מבלי לוותר על הצביון התרבותי הייחודי של מגזר זה או אחר. אפשר לראות התפתחות של דור ״ראשון״, לרוב אוטודידקטי, במשרדי הפרסום ובעיצוב הגרפי, השואף ליצור עבודה איכותית, עומק קונספטואלי, ועושר הבעתי שאינו נופל באיכותו מאלה של המגזר החילוני. התפתחות האמנויות החזותיות במגזרים אלה אפשרית בגלל ״טיוב קרקע״ – הזרמה של חומרים אמנותיים חיצוניים המעשירים את הקרקע התרבותית, ושילובם בעושר התרבותי הקיים. התוצאה לא תהיה כור היתוך שמוחק את ההבדלים, אלא מצע עשיר ואורגני, תרבות רשתית שבה השלם גדול מסכום חלקיו.

עם זאת, הדרך עוד ארוכה. בשביל שכולנו נוכל ליהנות מן העושר התרבותי של המגזרים השונים שיפתח את החברה הישראלית כולה, עלינו לטפח כשרונות ע״י מתן מספר משמעותי של מלגות ללימודים במוסדות גבוהים. הדורות הבאים יוכלו לפתח את התרבות הגרפית במגזרים השונים, ואולי יום אחד להביא לפתיחת מוסדות גבוהים ללימודי עיצוב ואמנות המיועדים לטיפוח מפתחי תרבות בעלי רגישויות ולצרכים של מגזרים שונים. אולי, בתקוה, תאפשר מגמה זו השתלבות סטודנטים מהמגזר החילוני במוסדות אלה. בכל מקרה, הרווח הוא שלנו.

הסיבה לכתיבת שורות אלו נובעת מפרויקט הגמר של גילת דיין, בוגרת מכללת שנקר (תמונות ממנו אפשר לראות בחלק הקודם), שהצליחה להביא לידי ביטוי את עקרון ה״דישון״ התרבותי. לכאורה דיין השתמשה בגופן מאוד שכיח ואף ״עייף״, גופן שאין לו הילה אופנתית או אקדמית – ״גוטמן דרוגולין״. את הגופן הדיגיטלי עיצב שמואל גוטמן, מעצב גופנים חרדי אוטודידקט כנראה בשנות התשעים. בסביבות שנות ה30 של המאה העשרים, ערך ד״ר משה שפיצר חיפושים בתקוה למציאת אות עברית איכותית לדפוס העברי המתחדש. שפיצר, שניהל את הוצאת שוקן, מצא את הגופן בדפוס "וו. דרוגולין" בלייפציג ועשה בו שימוש נרחב (והגופן נקרא דְּרוּגוּלִין).

מדובר כנראה בטיפוס אות שדומה לאותיות שפיתחו בדפוס האלמנה והאחים ראם במאה ה19, בוילנה שבפולין (על כן שמו של הגופן וילנא). גופן זה זכה בהילת קדושה בעקבות השימוש הנרחב בו בדפוס העברי ובמיוחד בהדפסת הש״ס של האחים ראם. השימוש של ״דרוגולין״ ו״וילנא״ החל כאות ספר לכתבי קודש וכאות כותרת באופן רציף עד לתקופתנו. גופנים אלו קיבלו מטען תרבותי יהודי-דתי חזק וברור. האופי של האותיות אמנם נובע מצורות קליגרפיות, אך הוא מאוד גרפי ומקושט. הקווים השונים בעלי קונטרסט גבוה (כלומר – הצורות האנכיות דקות והצורות האופקיות עבות מאוד). העיבוד הגרפי של שמואל גוטמן, מעצב הגרסה הדיגיטלית, הוא רך יותר מן המקור (אות שגולפה מעופרת ונועדה להיראות חדה וברורה), אבל כולל בתוכו כמה תוצאות תמוהות (כמו הזנבון הדליל שבאות טי״ת במשקל הרגיל). קשה להתעלם מן הנוכחות המאסיבית של החלק העליון באותיות, שנראה כאילו עומד למחוץ את הרגליים הדקיקות.


שאלתי את גילת מספר שאלות:

מדוע בחרת דווקא בגופן זה?

״בחרתי בגוטמן דרוגולין מכמה סיבות : ראשית יש לי חיבור רגשי לפונט . שנית היחסים היפים שבין איזורי האות העבים במיוחד לבין איזורי האות הצרים – קסום ומרתק בעיני. שלישית משתמשים לא מעט בפונט דורוגלין בדפי מסורת ישראל ומבחינתי הוא מייצג את הפונטים הסריפיים "התורניים" שקיימים באותה אסכולה. היופי והחוזק של הדרוגולין מעניקה לו מלכותיות רושם וביטחון כיאה למסר שרציתי להעביר בפרוייקט של מגזין בת מלך.״

מדוע החלטת לשנות את הגופן המקורי ולעצב אותו בצורה זו?

״החלטתי לשנות את הגופן המקורי מאחר ורציתי ליצור סוג של קליגרפיה וחידוש במגזין. המגזין מדבר על רוח חדשה בתפיסה על המגזר החרדי ורציתי להעביר את אותה רוח גם באותיות״

עם הגופן הזה החלה גילת דיין את עיצוב המגזין שלה. אבל חשוב להדגים שגילת לא רק השתמשה בגופן (שכאמור נחשב ״עייף״ ,שכיח, ולא איכותי), אלא העבירה אותו תהליך של החתמה גנטית, עיבוד ופיתוח מקורי משלה ששיכלל את ההבעה הטיפוגרפית שלו. באמצעות הארכה, קיצור, חיבור אותיות לליגטורות, ושימוש בטעמי מקרא וניקוד (נטלי כהן, מרצה לשעבר שלי קראה להם ״הפנינים של המעצב״), היא הצליחה לפתח את הפואטיות של האותיות ולהפתיע בכותרות.

גילת דיין - כותרות מתוך המגזין ״בת מלך״

page devider קו הפרדה

* במקור: בקש שלום ורדפהו.

**עם זאת ישנו עולם מוזיקלי עשיר ומפותח המערב קודש בחול.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s