דן קולינקו הוא בוגר מכללת שנקר, ומציג בתערוכת הבוגרים את פרויקט מחקר הליגטורות שלו. לצורך מחקר זה עיצב גופן (חסר שם כרגע).
ליגטורה (או "משלב אותיות") היא כתיבה של שתי גרפמות סמוכות, או יותר, כסימן גרפי אחד. מצב זה מתרחש, למשל, כאשר שתי אותיות בעלות סממנים דומים נכתבות אחת ליד השנייה במילים רבות או במילה נפוצה מאוד. מקור הפתרון הזה בחיבור האותיות בכתב היד, הפתרון היה שימושי מאוד בכתבי היד מימי הביניים ומאוחר יותר בעולם הדפוס: לעיתים היה צורך לחסוך במקום, כאשר שורה היתה צפופה מידי בתוך גוש טקסט.
ע״מ לייצר פלטפורמה נוחה לעבודה עם חיבורים בין אותיות, החליט דן לעצב גופן נטוי השומר בתוכו תנועות של כתיבה קליגרפית ועל אלכסונים הנדרשים ליצירת חיבורים קריאים וזורמים. הנטייה האלכסונית היא לצד שמאל, עם כיוון הקריאה.
את ההשראה לשלדי האותיות קיבל דן מכמה כתבים קליגרפיים מהספר של נח אופיר, מ״דוד נטוי״ של איתמר דוד, וגם מ״ימים ולילות״ של בן נתן משנת 2012. נתן וקולינקו עסקו בפרויקטים שלהם בתופעת האיטאליק שעדיין נותרה מאותגרת בטיפוגרפיה העברית. יש דמיון רב בין שני הפרויקטים. האותיות של קולינקו יותר צרות ומקושטות. חשוב לדן לציין כי הדגש בפרויקט זה הוא על עניין הליגטורות.
תהליך העבודה כלל גם התנסויות קליגרפיות. הוא פיתח כתבים על בסיס כתיבה קליגרפית מסורתית (רהוטה): מימין הכתב עם דגש על צורניות ופחות על נטייה, ומשמאל הכתב עם דגש על זוויתיות והבעה חופשית.
כנראה שקולינקו בנה את הגופן באופן מודולארי, ע״מ לאפשר את החיבורים השונים. אחד מהעמודים בחוברת שהוציא מראה כיצד ישנם ״חלפים״ זהים באותיות שונות, כמו העוקץ באות אל״ף ושי״ן.
לאחר שבנה את האותיות, היה צריך ״לחזור אחורה״. קולינקו מעיר הערה נכונה – בעברית קיימות ליגטורות מועטות (״אל״ ו ״₪״). לכן הוא היה צריך לחפש רפרנסים קיימים – לשלב בין רפרנסים לטיניים לבין מאפיינים עבריים, אותם מצא ע״י חזרה לכתיבה ידנית.
הערה – חלק מהתמונות בפוסט זה נראות חתוכות, אך אפשר לראותן במלואן ע״י לחיצה עליהן.
כמה עמודים מתוך חוברת המחקר:
להורדת חוברת המחקר של פרויקט הגמר של דן קולינקו :
קליק ימני על התמונה / קישור ואז save link as
חוברת המחקר – ליגטורות בכתב העברי
לקריאה נוספת:
הלשכה לטיפוגרפיה עברית 