"גביע הבדולח" מאת ביאטריס וורד

poster

אני רוצה להודות לסתיו ברמן שעמל לתרגם את המאמר הזה לבקשתי. לא מדובר בפרק אבוד מ״הארי פוטר״, אלא במאמר חשוב בהיסטוריה של הטיפוגרפיה. זאת מכיוון שברוחו המודרניסטית השפיע על אלפי מעצבים גרפיים לנסות להגיע לשקיפות מקסימלית. ייתכן כי בהמשך אכתוב ביקורת על מאמר זה. לאחר העריכה שלי, אני מניח שיהיו כמה טעויות בגוף הטקסט הנובעים מן השוני המהותי בין השפות.

בתוך המאמר שילבתי תמונות שבהן עיצובים שונים למאמר הזה (וגם דברים שקשורים בעקיפין), מאת מעצבים מכל העולם.

תוכלו להורידו כאן (pdf) בגרסתו הלועזית [מקור הקובץ].

גביע הבדולח או על הדפוס להיות בלתי־נראה מאת ביאטריס וורד (1900—1969)

תרגום: סתיו ברמן, ירונימוס

אוקטובר, 1931.

דמיינו כי לפניכם קנקן יין. תוכלו, לצורך הדגמה דמיונית זו, לבחור את הבציר המועדף עליכם, כך שצבעו ארגמן עמוק ונוצץ. ברשותכם שני גביעים. האחד זהב טהור, משובץ בשלל דוגמאות ותבניות מרהיבות. השני מזכוכית צחה כבדולח, דק כבועת סבון וכמוה גם שקוף. מזגו את המשקה, ולפי הגביע שהעדפתם אוכל לגלות שמא אתם בקיאים ביין. שכן אם אינכם מבינים בו ולוּ דבר, תחפצו בשתיתו מתוך כלי ששוויו אלפי לירות; אך אם תהיו מאותו קומץ נכחד, מהחובבים של בצירי איכות, הרי שתבחרו בגביע הבדולח, וזאת שכן כל פרט ופרט בו מתוכנן למען חשיפה, ולא הסתרה של הדבר־מה אותו מכיל.

[work by Amber Case]

המשיכו איתי במטאפורה ממושכת וניחוחית זו ותיווכחו כי כמעט לכל תכונה של אותה כוס יין מושלמת נוכל למצוא מקבילה בטיפוגרפיה. ישנה הרגלית הדקה והארוכה המונעת מטביעות־אצבע להופיע על אגן הכוס. מדוע? כי על שום כתם אסור לחצוץ בין עיניכם ללבו המשולהב של הנוזל. האם באופן דומה שולי העמודים בספר מונעים את הצורך של טביעות אצבע על הדף המוסדר? שוב: הזכוכית היא שקופה או לכל היותר בעלת גוון שקוף באגנהּ, כי המומחים שופטים את היין גם על־פי צבעו, ולא יסבלו שום דבר שיפגום בו. יש בטיפוגרפיה אלפי גִּנונים שרירותיים ומרגיזים בדיוק כמו שתית יֵין פּוֹרְט מכוסות זכוכית שצבעה ירוק או אדום בלבד! כשבסיסה של כוס יין נראה קטן מדי מכדי להעמידה בבטחה, אין זה משנה בכמה תחכום היא מאוזנת; בכל זאת נהיה מודאגים שמא תפול הכוס. ישנן דרכים לסידור שורות דפוס שעשויות לתפקד לשביעות רצון, אך עדיין להדאיג את הקורא באופן תת־הכרתי מחשש של 'הכפלת' שורות או קריאה של מספר מלים כאחת, וכיוצא בזאת.

‏צילום מסך 2014‏.10‏.04 ב‏.14.58.46

[work by Julieanne Mcmahon.]

את האדם שבחר לראשונה בזכוכית על־פני חמר או מתכת ליינו אגדיר כ'מודרניסט', במובן בו אבחר להשתמש במושג. כלומר, הדבר הראשון אותו ביקש בעניין החפץ אינו 'כיצד יראה?' אלא 'מה עליו לעשות?'; ועל־פי הגיון זה כל טיפוגרפיה טובה תהיה מודרניסטית.

היין הוא חומר כה מופלא ועצמתי עד כי עמד במרכז הפולחן הדתי בזמנים מסוימים, אך בזמנים אחרים קיבל התנגדות חריפה. יש רק דבר אחד שמסוגל להסעיר את הרוח האנושית באותה מידה, וזהו הבטוי העקבי של המחשבה. זהו הנס הגדול של האדם, הייחודי לו. אין שום 'הסבר' לכך שאוּכל ברצף צלילים שרירותיים לחלוק את מחשבתי עם אדם זר. העובדה שביכולתי לערוך שיח חד־צדדי באמצעות סימונים שחורים על נייר מול אדם לא ידוע בצדו השני של העולם, היא קסם צרוף. דיבור, שידור, כתיבה ודפוס הם צורות תקשוּר המחשבה, פשוטו כמשמעו. היכולת והרצון להבין את תוכן המחשבה האנושית הם האחראים כמעט לבדם לפיתוח התרבויות האנושיות.

[work by Grace Bond]

אם תסכימו, תוכלו להסכים גם עם הרעיון העיקרי שלי, הגורס כי הדבר החשוב ביותר בדפוס הוא שהוא מעביר מחשבות, רעיונות ודמויים בין אנשים. טענה זו היא מעין שער ראשי למדע הטיפוגרפיה. בתוך ׳מבנה׳ זה יש מאות חדרים, אך אם לא תתחילו בהנחה כי מטרת הדפוס היא להעביר רעיונות מוגדרים וברורים, תוכלו בנקל להגיע למקום השגוי מלכתחילה.

לפני שנחקור לאן מובילה טענה זו, ראשית נגלה לאן היא אינה בהכרח מובילה. אם ספרים מודפסים למען שייקראו, עלינו להבחין בין מה שאנו נקרא לו ׳קריאות׳ (readability) לבין מה שיקראו לו האופטיקאים ׳קלות הקריאה׳ (legibility). עמוד שסודר בגופן ׳סאנס׳ במשקל בולד, בגודל 14 פונקט, ייחשב לפי בדיקת מעבדה ליותר 'קריא' (legible), ביחס לעמוד שסודר בגופן ׳באסקרוויל׳, בגודל 11 פונקט. במובן זה, אדם הנואם נאום ציבורי ייחשב ליותר 'ברור' כשיצרח. אבל קולו הטוב של הנואם הוא זה שלא נבחין בו כ׳קול׳ מלכתחילה. הרי זהו הגביע השקוף שוב! אין צורך להזהיר שאם תקשיבו רק להטיות קולו ולקצב דיבורו, תרדמו. כשתאזינו לשיר בשפה זרה שאינכם מבינים, חלק מסוים מהמוח שלכם למעשה נרדם. הירדמותו מאפשרת למוחכם להותיר לרגישויות האסתטיות הנפרדות להעריך את המוזיקה והשירה, בלי הצורך לפענח את המשמעות מאחוריה. כך נעשָׂה באמנויות; אך זוהי אינה מטרת הדפוס. גופן שבו השתמשו כהלכה נהיה בלתי־נראה כגופן, בדיוק באותו אופן שֶׁקּוֹל הדובר המושלם הוא כלי שקוף להעברת המילים והרעיונות.

crystal-goblet

[מקור]

נוכל לומר, אם כן, כי דפוס יכול להיות כלי נפלא בשל מגוון סיבות, אך חשיבותו בראש ובראשונה היא ככלי לבִצוע משימה. לכן יהיה זה קל דעת לקרוא לכל תוצר מודפס ׳יצירת אמנות׳, ובעיקר ׳אמנות יפה׳; שכן בזאת נרמז שמטרתו הראשית היתה להיות ביטוי של יופי לשם עצמו, המיועד לסיפוק חושינו. הקליגרפיה יכולה כמעט להחשב בימינו כ׳יצירת אמנות׳, שכן מטרתה הכלכלית והחינוכית נִטלה ממנה; אך דפוס בשפה האנגלית לא יוכל להחשב אמנותי עד שהשפה האנגלית הנוכחית תחדל מלהביע רעיונות לדורות העתיד, ועד שהדפוס עצמו יפנה את כס השימושיות שלו לאיזה מין יורש שטרם העלנו בדמיון.

 

[מקור]

אין קץ למבוך המנהגים בטיפוגרפיה, ורעיון זה של הדפוס כנשא, לפחות בעיניהם של הטיפוגרפים הגדולים עמם היה לי העונג הגדול לשוחח, הוא הרמז היחיד שיוכל להדריכנו במבוך הטיפוגרפיה. ללא ענוה בסיסית זו ראיתי מעצבים נלהבים טועים, ועושים יותר טעויות מגוחכות מתוך להיטות יתרה, משדמיינתי שאפשרי. עם רמז זה, התכליתיות הזו המנחה אותנו, ניתן לעשות את הדברים המופלאים ביותר, ולגלות כי הם מצדיקים את מעשינו בגאון. אין זה בזבוז זמן לִפנות לעמודי התווך הפשוטים ביותר ולפעול על פיהם. גם בזמן שאתם עסוקים במערבולת בעיותיכם האישיוֹת והיומיומיות, אני סבורה שתוכלו להקדיש חצי שעה למערכת רעיונות רחבה ופשוטה של עקרונות מופשטים.

A-Window-of-Words

[מקור]

פעם שוחחתי עם אדם שעיצב גופן מסחרי נאה, שאין ספק כי כולכם השתמשתם בו. אמרתי משהו בעניין מה חושבים אמנים על בעיה מסוימת, והוא ענה במחווה יפה: "אה, גברתי, אנחנו האמנים איננו חושבים — אנו חשים!". באותו יום חזרתי על טענה זו באוזניו של מעצב נוסף ממכרַי, שאינו בעל נטיה כה פואטית. הוא ענה במלמול: "אני חושב שאיני חש היום בטוב!" הוא צדק, אכן הוא חשב; הוא היה מהסוג שחושב. זו הסיבה שלא היה צייר טוב, אך היה בעיני עדיף פי עשרות מונים כטיפוגרף וכמעצב גופנים. זאת ביחס לאדם הקודם עמו דיברתי, שנמנע אינסטינקטיבית מכל חשיבה הגיונית מסודרת. אני תמיד חושדת באוהדי הטיפוגרפיה שלוקחים עלה מודפס מספר וממסגרים אותו לתליה על הקיר, כי אני סבורה שעל מנת לספק את צרכיהם החושיים, הם שוחטים משהו חשוב יותר לאין ערוך. אני זוכרת כי ט״מ קלילנד, הטיפוגרף האמריקאי הידוע, הראה לי פעם מתוה (סקיצה) יפהפה עבור עלון שעיצב לחברת קדילק, ובו קישוטים בצבע. לא היה לו את הטקסט עצמו במהלך שרטוט דפי הסקיצה, אז הוא סִדר במקומו שורות של לטינית. זאת לא רק בשל הסיבה הצפויה* (ראו הערת המתרגמים בסוף הטקסט). לא, הוא הסביר שבמקור סִדר את הטקסט המשעמם ביותר שיכל למצוא (אהסס לומר כי היה מתוך הפרוטוקולים של דיוני הפרלמנט), ועדיין כשהגיש את עבודתו נדהם לגלות כי האדם מולו עבד החל לקרוא ולהעיר על הטקסט. הערתי משהו על המנטליות של חֶבר המנהלים, אך מר קלילנד ענה: "לא, את טועה; אלמלא הרגיש הקורא כי הוא מוכרח לקרוא את הטקסט לפניו, אם הוא לא חש שהמילים חדורות הוד וחשיבות — הרי שהסידור היה בגדר כישלון. סידורו באיטלקית או לטינית הוא הדרך היחידה לומר – ׳זהו אינו הטקסט בו נשתמש'."

magazineblog

[work by Jess Abley]

הרשו לי להתחיל במספר מסקנות בענין טיפוגרפיָת ספרים, שכן זו מכילה את כל היסודות, ומשם להמשיך למספר נקודות על פרסום. תפקידו של מעצב (טיפוגרף) הספר הוא לבנות חלון בין הקורא שבחדר לבין נוף המילים של כותב הספר, אליו משקיף הקורא. הוא יכול להציב שם ויטראז׳ של זכוכית צבעונית בעלת יופי מהמם, אך זו תכשל בתפקודה כחלון. כלומר, הוא יוכל לְסָדר טקסט בגופן עשיר ומרהיב** שיש להסתכל בו, אך לא דרכו. לעומת זאת, ביכולותו לעבוד במה שלו אני קוראת טיפוגרפיה שקופה, או בלתי־נראית. יש לי ספר בביתי, שאין לי שום זכרון ויזואלי שלו מבחינה טיפוגרפית; כשאני חושבת עליו, כל מה שאני רואה זה את שלושת המוסקטרים ושותפיהם הולכים ביהירות במורד רחובות פריז. סוג שלישי של חלון יהיה מעין שמשה מסורגת, שמחולקת לחלונות קטנים. חלון זה מקביל למה שאני קוראת 'דפוס מעודן'; דהיינו הצופה מודע לחלון, ומעריך את העבודה שמישהו השקיע בו. אין בכך פסול, וזאת בגלל עובדה חשובה בענין הפסיכולוגיה של התת־מודע — העין המנטלית שלנו מתרכזת דרך האות, ולא דרכה. גופן שבאמצעות עטיפה שרירותית של עיצוב או עודף 'צבעוניות' מפריע ליצירת תמונה מנטלית זו, אינו גופן טוב. התת־מודע שלנו נרתע ממכשולים ומעידות (שסידור לא הגיוני, ריווח בעייתי ויישור קולקל עלולים לגרום). הוא נרתע משעמום ומהתערבות מיותרת. הכותרת הענקית הצורחת עלינו, השורה שנראית כמו מילה אחת ארוכה, אותיות רבתי (capital letters) המוצמדות אחת לשניה — כולן גורמות לתת מודע להתאמצות מיותרת ולאובדן הריכוז המנטלי שלנו.

[work by Lilly Lieu]

ואם מה שאמרתי תקף בהדפסת ספרים, גם במהודרות שבמהדורות — קל וחומר שהוא ברור בעולם הפרסום. בעולם זה הצידוק היחיד לרכישת שטח הפרסום הוא העברת המסר, הטמעת חשק הישר לתוך נפשו של הקורא. קל להפליא לאבד חצי מהענין של הקורא על־ידי סידור של המסר הקצר והמשכנע במודעה בגופן שהוא זר להגיון הקלאסי של אות ספר. הרגישו חופשיים לעורר תשומת־לב באמצעות הכותרת, והרעיפו את המודעה בכל גופן מעוטר ויפה שתחפצו בו, אם אתם סבורים שהעותק חסר תועלת ככלי למכירת מוצרים. אך אם נתמזל מזלכם לעבוד עם קופי (טקסט פרסומי) טוב, אני מפצירה בכם לזכור את אלפי האנשים המשלמים בזעת אפם עבור הזכות לקרוא דפי ספר שלווים בסידורם, וכי רק דמיונכם הפרוע והיצירתיות שלכם יכולים למנוע מהקורא של המודעה להינות מטקסט מענין במיוחד.***

71jrbx++1jL._SL1194_

 

[מקור: אמזון]

דפוס מצריך ענות־נפש. זאת מכיון שאפילו כיום, היעדרה גורמת לרבות מהאמנויות לנוע בצורה מגושמת בגלל הניסויים הרגשניים והמודעים לעצמם. אין שום דבר פשוט או משעמם בלהשיג עמוד שקוף. ראוותנות וולגרית קלה כפליים ממשמעת. כשתפנימו כי טיפוגרפיה רעה לעולם לא תצניע את עצמה, תוכלו ללכוד את היופי, כפי שהחכמים משיגים את האושר דרך התכוונות למשהו אחר. 'פעלולני הטיפוגרפיה' לומדים את ההפכפכות של בעלי הממון השונאים לקרוא. לא עבורם מחסירים פעימות מעל תגים וריווחים, הם לא יעריכו את הריווחים הדקים כשערה. אף־אחד (למעט עמיתיכם למלאכה) לא יעריך מחצית מכשוריכם. אבל תוכלו לבלות זמן־אין־קץ של ניסוים מהנים בתכנון גביע הבדולח שראוי להכיל את בציר התודעה האנושית.

(נדפס במקור בלונדון, 1932, תחת הפסבדונים פול בוּז׳וֹן. גירסה זו נדפסה בלונדון, 1955)

הערות המתרגמים:

* יש כאן פסקה שהושמטה מהתרגום, על מנת שנוכל להסביר אותה בצורה מפורטת: בדוגמה אותה מסבירה הכותבת, השימוש בכתב לטיני הוא צפוי בעיני המעצבים הלועזיים, מכיוון שבמהלך חינוכם הם צפו בעותקים מודפסים של נאומי קטלוניה (Quousque Tandem) שהפיקו בתי הדפוס, כנראה כטקסט ששימש להדגמה של גופנים שונים (כמו הטקסט the quick brown fox jumped over the lazy dog). האותיות הלטיניות מאופיינות בכך שהן מועטות בקווים היורדים מקו הבסיס, הנקראים ״דיסנדרס״ (descenders) (בדומה לאותיות הסופיות נו״ן, פ״ה, וכ״ו בעברית), ובזאת "משווֹת לשורות מראה אחיד להפליא". אפשר לראות זאת בדגימה המצורפת כאן (פסקה רביעית מלמעלה), למרות שסביר להניח כי לא מדובר בדגימה עליה מדברת ביאטריס וורד.

Har05Typo050a

[מקור]

** גופן מסוג ׳אות כותרת׳ או ׳אות ראווה׳

*** למעשה, מפצירה הכותבת בפרסומאים להשתמש בגופנים מסוג ״אות ספר״ על מנת לסדר את הטקסט הרץ במודעות הפרסומיות שלהם.

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על "גביע הבדולח" מאת ביאטריס וורד

  1. אלעד הגיב:

    הרבה יותר ממרתק. תודה רבה על התרגום!

  2. צבי הגיב:

    זה ממש זועק לי מכל שורה במאמר שצריך לעצב טקסט רץ רק עם פרנקריהל. אני יודע שלא לזה כוונת המאמר אבל זה ממש נודף מבין השורות…
    וזה ממש ההפך מהמאמר הזה
    https://yaronimus.wordpress.com/2013/11/07/%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9-%D7%9C%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A8-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%91/

  3. לירון הגיב:

    במהלך כתיבת עבודת סמינר בנושא, קראתי את המאמר שוב ושוב. אני כל הזמן מוצאת את עצמי עוצרת בפסקה העוסקת ב״פטור״ שניתן לקליגרפיה. ״הקליגרפיה יכולה כמעט להחשב בימינו כ׳יצירת אמנות׳, שכן מטרתה הכלכלית והחינוכית נִטלה ממנה; אך דפוס בשפה האנגלית לא יוכל להחשב אמנותי עד שהשפה האנגלית הנוכחית תחדל מלהביע רעיונות לדורות העתיד, ועד שהדפוס עצמו יפנה את כס השימושיות שלו לאיזה מין יורש שטרם העלנו בדמיון״.
    לקליגרפיה מותר כי נלקח ממנה התפקיד? האם זוהי הדרישה לקבלת האישור להפוך ליצירת אמנות? אם כך, בראשי עולה השאלה, אולי כבר הומצא אותו ה״יורש״ למטרת הבעת הרעיונות לדור העתיד עם המצאת המחשב והאינטרנט? יכול להיות שבדומה להמצאת הדפוס אשר נטל את תפקיד הקליגרפיה, גם המצאת המחשב נטלה את תפקידו של הדפוס? ניתן לחשוב שאילו המאמר היה נכתב היום (או אולי בעוד כמה שנים), היה ניתן גם לדפוס את אותו ״האישור״ להפוך לאמנותי וביאטריס הייתה מפצירה בנו ליישם את טענתה רק בעיצוב למסך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s