״גראפיקה שימושית והצייר הגראפיקאי״ – 1943

כתבה מעניינת שסרק אלעד שולץ מהשבועון ׳9 בערב׳ שיצא בתאריך 18.2.43 בנושא ׳גרפיקה שימושית׳ (השם שניתן בתקופה ההיא למקצוע שהיום נקרא ״תקשורת חזותית״ או ״עיצוב גרפי״). הכתבה אינה חתומה, והיא מנסה להסביר את המקצוע שלנו לקהל הרחב, ולעודד את הקהל ובמיוחד את היצרנים ואנשי הפוליטיקה והתרבות לבוא לתערוכה ולהתרשם מעיצוביהם של חברי ״אגודת הציירים העברים לגרפיקה שמושית בארץ־ישראל״. לצערי אין ברשותי מידע נוסף על התערוכה או עותק של קטלוג (אם היה), אבל ניתן להתרשם מן הקטלוג של התערוכה משנת 1936.

לנוחותכם תמללתי את הכתבה (פה מתחת לתמונה).

״

גראפיקה שימושית איננה אמנות לשמה. זוהי אמנות הקשורה במטרה מיוחדת: הסברה אמנותית לציבור הרחב בצורה פופולארית מובנה; לשם מגמה מסוימת – מסחרית, תרבותית או ציבורית־כללית. הציור הגראפי משמש אמצעי יעיל להקלטת דברים חדשים בתכלית. הגראפיקאי משמש פה למזמין, מוסיף לקונה פירוש והסברה.

פעולה זו דורשת מהגראפיקאי:

1. שפע המצאות וטעם מפותח.
2. יכולת רבה בציור ורישום. תחושת הצבע וידיעה יסודית בטכניקה של ההדפסה.
3. התמצאות והעמקה בבעיות המיוצגות ע״י המזמין
4. גישה פסיכולוגית אל אותם החוגים שהמזמין רוצה לפנות אליהם

על הגראפיקאי בארץ־ישראל מוטל נוסף לכך להתחשב עם גוון התושבים, שמוצאם מארצות ותרבויות שונות מזה וההיקף המצומצם של הישוב מאידך – כדי להוציא דבר מתוקן בהחלט באמצעים מוגבלים.

לפני גידול התעשיה בארץ היה הפרסום נתון בעיקרו לענינים לאומיים או פוליטיים. בגלל תנאי ההדפסה אז, היו עבודות הפרסום ברובן נעשות בחו״ל. הפירמות המסחריות היו שולחות משם יחד עם הסחורה, גם את דברי הפרסום. וברור שפרסום זה לא התאים ע״פ רוב לתנאי הארץ ולעמים השוכנים בה. עם העליה המוגברת של בעלי המקצוע השונים עלה לפר(ו)ח ענף התעשיה בארץ ויחד עם זה באה גם הדרישה לפרסום התוצרת – והפרסום הזה נעשה בארץ. כמה דברי פרסום כרלו הצליחו במיוחד והם פתחו אפשרויות־יצירה בשביל הגראפיקאי הארצי־ישראלי שנעשה מאז שותף נכבד לעצם התעשיה והייצור. גם פירמות חו״ל פנו אל הגראפיקאי בארץ בהזמנות על הצעות של פרסום סחורותיהם. ההשתתפות הפעילה של הגראפיקאים בחיים הגלגליים והתרבותיים בארץ גדלה. ויחד עם זה בא גם הצורך לארגן את הכוחות השונים העובדים בשדה הגראפיקה השימושית. זה נתן בשנת 1935 את הדחיפה להקמת ארגון מקצועי של הגראפיקאים בשם ״אגודת הציירים העברים לגראפיקה שימושית בארץ־ישראל״.

אגודה זו מטרתה היא: גיבוש הנסיונות הרבים הנעשים בשדה הגראפיקה לכדי מקצוע משוכלל, המשלב את כוחו האמנותי לפיתוח הארץ ולהעלאתה של הגראפיקה עצמה: חילוף רעיונות בין החברים, הרצאות, פרסומים ותערוכות כלוואי לפעולה. ניכרות בחיי יום־יום של הארץ: כל סמל מסחרי, כל אריזת תוצרת וסחורה, מודעות בעיתונות, פרוספקטים, פלאקאטים, פרסום בקולנוע. הספר העברי, השפה העברית – הכל החל לקבל צורה נאה ומאלפת.

כללו של דבר: מתעודתה של האגודה היא לפתח את הטעם הטוב של היצרן והקונה כאחד ולסייע לשניהם – לתועלת התוצרת העברית בארץ.

התערוכה הראשונה של האגודה נתקיימה סמוך להוסדה בשנת 1936 בימי ״יריד־המזרח״ ועוררה ענין רב בחוגי הישוב. עכשיו, בימי המלחמה, החליטה האגודה על תערוכה שניה. תערוכה זו מגמתה להראות לציבור הרחב את יצירת הגראפיקאי בתנאים החדשים. מהחומר הרב המוצג בתערוכה יש לראות מה רבה האפשרות להוציא לפועל עבודות נאות וקולעות למטרה לא רק באמצעי־פרסום וחמרי־עבודה בלתי מוגבלים של ימי־שלום, כי אם גם בכל הצמצום וההגבלה של ימי מלחמה.

תערוכה זו כוונתה גם לתת מושג על הרבגוניות שבעבודת הגראפיקאי ולעורר את תשומת־לב הציבור על הצורך והתועלת לאפשר לאנשי המקצוע שיתוף יותר בשרות הכלכלה, הפוליטיקה והתרבות.

״

כרזת ״תערוכת גרפיקה שמושית בארץ בימי שלום ומלחמה״ מאת רודי דויטש דיין, 19443.