האוצר של ליף – ״אוצר אלף ביתים״ (ספר להורדה)

treasure_002 SMALL

ראובן ליף – ״אוצר אלף ביתים״.

Reuben Leaf – Hebrew Alphabets

english readers: you will find an english description below, after the hebrew text.

את ראובן ליפשיץ (קפטן ״ליף״) חלקכם מכירים ממאמר בהמשכים שאני כותב לאתר אאא, על ה״גותיקה ביידיש״. ליף עיצב את כריכת הקטלוג הזה לתערוכת בצלאל, שבה נראים שילובים טיפוגרפיים מעניינים בין המקורות האשכנזיים מימי הביניים להשפעות האוונגרדיות של תקופתו (1926).

m.7_large

[מקור – הארץ]

ליף היה ממורי בצלאל של ש״ץ. תחילה היה מתלמידיה הראשונים בתחילת המאה העשרים, ואז הפך למורה ועמד בראש מחלקת הצריבה האמנותית (באטיק) בשנת 1912. לא הרבה כתוב על פועלו (בארץ האינטרנט), אך נראה שבשלב מסוים עבר לחיות ולעבוד בארצות הברית כגרפיקאי מוכשר שעיצב עבור לקוחות פרטיים ובתי כנסת, וכנראה עסק גם שם בהוראה.

הרבה פעמים אני מפנטז למצוא אוסף טיפוגרפי נרחב שלא התגלה עדיין, ובאמצעות התורם היקר גיא טמם – הקליגרף הידוע גם כOtiot, נתאפשר לי לסרוק את האוצר הזה  – ״אוצר אלף ביתים״, ולהביאו עד אליכם, קוראים יקרים. זוהי עבודה מונומנטלית ומקיפה שהיא גם קטלוג טיפוגרפי שבו אסף וצייר ליף כתבים עבריים עבריים שונים מתקופות שונות, גם קטלוג של הטיפוגרפיה העברית העכשווית של זמנו, וגם קטלוג של ממצאים טיפו-אתנוגרפיים עבריים. האזכור האחרון מוכר לכם אולי מהמאמר באאא (לינק – 1, 2), מהמשלחת האתנוגרפית של אנ-סקי בשנת 1912. כאמור, במאה ה־20 יצאה משלחת של האמנים היהודיים אנ־סקי ואליעזר "אל" ליסיצקי לרוסיה על מנת לאסוף מוטיבים של אמנות יהודית עממית. מוטיבים אלו פורסמו והשפיעו על אמנים יהודיים רבים.

RL_ALEFBET_

אפשר לומר שמסמך דומה בהיקפו לא נוצר עד לספרה החשוב של עדה ירדני, ״ספר הכתב העברי״ משנת 91 בהוצאת כרטא (למרות שספרה של ירדני הוא יותר ארכיאולוגי והיסטורי, ועוסק במאפיינים הפלאוגרפיים של הכתבים השונים בצורה מדוקדקת יותר). ועם זאת, באופן מוזר, הספר של ליף הוא בעיני חידוש. לא יצא לי לשמוע עליו אלא לאחר חקירה ממושכת במעבה האינטרנט. אף טיפוגרף שעמו דיברתי לא הזכיר את הספר. את האזכור היחידי מצאתי במאמר שכתב לאחרונה גדעון עפרת על פועלם הטיפוגרפי של עולי גרמניה, ובו מתואר בקצרה שהספר הופק בהוצאה עצמית מחוץ להקשר הבצלאלי. מעניין אותי עד כמה היה ידוע הספר בין הגרפיקאים פה בארץ, האם היה בשימוש ביניהם או שהיה ידוע רק ליודעי ח״ן. האם לספר הזה היתה השפעה טיפוגרפית בארץ, או שמה רק בחו״ל.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

המהדורה המשותפת עמכם היא משנת 1950 בהוצאה עצמית (״הסטודיה של ראובן ליף, 324 מזרח רחוב 18, ניו־יורק, נ.י.״), בעברית ובאנגלית. הכריכה קשה ומודפסת וכרוכה בכריכת ספיראלה. לעיתים ניתן למצוא מהדורה מאוחרת יותר (כנראה באנגלית בלבד) לרכישה באיביי או באמזון. מתוך 124 העמודים ניתן למצוא 70 לוחות (עמודים) שבכל אחד מהם סוג כתב עברי שונה, או דוגמאות שונות של כתבים אבודים. ניתן להתווכח על איכות חלק מהכתבים, במיוחד המודרניים ביניהם, אבל אין ספק כי זהו ספר מקיף וחשוב. הוא מכיל גם טקסטים בעברית ובאנגלית הכוללים מבוא ופירוט על כל סוג כתב ולוח.

ראיתי לנכון לתמלל כאן את המבוא בהמשך. הקובץ להורדה כאן בגודל  כ300 מגה בייט.

קובץ בגודל בינוני קליק ימני בעכבר על התמונה ו״שמור בשם״

DOWNLOAD BUTTON tiny

Reuben_Leaf_Hebrew_Alphabets_med

להורדת הקובץ באיכות מלאה (918 מ.ב) הקליקו כאן.

page devider קו הפרדה border

״

מבוא

בספר הזה נעשה הנסיון הראשון לאסוף בכרך אחד את מבחר הכתיב העברי והגרפקה של של תקופה בת אלפים שנה, בערך

העדרו של ספר־שימוש ממין זה, המכיל צורות הכתיב העברי המסורתי גרם לכשלונם של כמה אמנים ומציירים גראפים.

מלבד החיבורים הספורים והקובצים על כתבי־יד עתיקים, פליאוגרפיה ואינקונבולה, אין עדין אף ספר־עזר אחד, שיגיש לעובד בשדה הזה, את החומר התמציתי לשימוש במלאכתו. הספרות הדלה שנדפסה על הנושא הזה אזלה מן השוק מכבר ואין להשיגה.

מאסף הקובץ הזה, אמן־גראפיקה לפי מקצועו, הרגיש בעצמו את כל הקושי הכרוך במלאכה הזאת. אחרי שהקדיש זמן ומרץ רב לחקירה בהתפתחות הא״ב העברי וגילגוליו הרבים במשך הדורות, עלה על דעתו שאולי יועיל לחבריו במקצוע הזה בהוציאו לאור את תוצאות חקירותיו.

התקדמות האמנות הגראפית הכללית והשגיה הכבירים בכל קצוי העולם באו, במידה מרובה, לרגלי ההפצה של הספרות המקצועית הרבה בכל לשונות אירופה החשובות. המאסף מקוה כי הוצאה לאור של הקובץ הזה תועיל להשבחתה של אמנות האותיות העבריות.

לא מיותר יהיה להזהיר את האמן שאינו רגיל באותיות העבריות על החשיבות הרבה של ״בהירות הקריאה״ בכל אות ואות שיוציא מתחת ידו. תנאי ראשון הוא ויסודי, חוק ולא יעבור. עליו להכיר את הקורא העברי והרגלי־ראייתו בקריאה. וכמו שהוא זהיר בשמירת השלד היסודי של האות הלאטינית, או הרוסית, באותו היחס הרציני ובאותה הזהירות עליו להעתיק גם את צורות האותיות העבריות המקובלות, או לעצב צורות חדשות, לפי רוח המסורת היהודית. צורות האותיות העבריות הן לא רק מורשת תרבותית, הן גם חלק של הכרתו של הקורא היהודי.

בגבולות המסורת ובהירות־הקריאה נשאר עוד כר נרחב לחידושים בסיגול האותיות לצרכיו השימושיים השונים של האמן, כמו שיוכח בעיינו בלוחות הקובץ הזה.

הוא ימצא בקובץ הזה אוצר ממבחר יצירותיהם של הסופרים העבריים, מדפיסים ואמנים גראפיים של העבר וההווה.

האלפביתים בשביל הקובץ נבחרו מבין כתבי־היד הבאים מארצות שונות וה טיפוסיים לתקופות השונות בארצות אירופה, אסיה ואפריקה. כולם הועתקו בזהירות רבה ממקורות נאמנים ובדוקים. השינוים, כשנעשו פה ושם, נזכרים בביאורים ללוחות.

נוסף לאותיות והגראפיקה נמצאים ארבעה לוחות המכילים את ״העיטורים העממיים היהודיים״ (אידישע פאָלקס ארנאמענטן) שנדפסו פה מחדש, עפ״י חוברת שהופיעה בוויטבסק, רוסיה, לפני חצי־יובל שנים. הנימוקים להדפסה חדשה זאת נתונים על הדף האחרון של הביאורים ללוחות.

המקורות של האלפביתים ושאר החומר הנדפס נתונים לביאורים ללוחות. בעזרת הרשימה הביבליואוגרפית ימצא המתענין בכתיב העברי את שמות הספרים אשר שמשו מקורות למאסף החומר האלפביתי הזה. שם נמצאת רשימת ספרים קצרה באנגלית ושפות אחרות על מקצוע האותיות.

המבוא והביאורים ללוחות נתונים בעברית ובאנגלית, בכדי שתוכן הספר יובן גם לקוראים מחוץ לגבולות ארצות־הברית, ומפני שאין עוד ספר־עזר כעין זה בנמצא בשום מקום.

״

page devider קו הפרדה border

English Description:

Reuben Leaf – Hebrew Alphabets

This is a scanned early edition of a hebrew typography catalog from 1950. It was written, designed, and drawn by the graphic designer and "Bezalel" teacher Reuben Leaf (formerly Lifshits).

This book was donated to this blog by the calligrapher Guy Tamam, and scanned by me (yaronimus). One may acquire a later edition in used condition when available in Ebay or Amazon. The book has a hard cover and is spiral-bound, and was printed and published by Reuben Leaf in N.Y.

"The art of calligraphy has been greatly admired throughout history, both by those proficient in scribal skills, as well as by those to whom it has aesthetic and cultural appeal. Until now, however, very little has been competently produced on this subject. 'Hebrew Alphabets' is a compilation of plates of the most prominent forms of Hebrew lettering from ancient times to the present. In this collection, Reuben Leaf has afforded the general public a glimpse into the development of the Hebrew alphabet in its broadest scope. The author, himself a graphic artist, presents the results of extensive research into Jewish sciptual culture. Historically, the Hebrew alphabet has undergone many physical changes, as can readily be observed by comparing the various plates in this book." (amazon)

download the book: right click on the button, "save as".

size: 332 mb.

DOWNLOAD BUTTON tiny

Reuben_Leaf_Hebrew_Alphabets_med

FOR FULL SIZE (918 MB) CLICK HERE.

RL_ALEFBET_ 124

RL_ALEFBET_ 123

RL_ALEFBET_ 122

RL_ALEFBET_ 122

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 5 תגובות

פסח עיר־שי: כך נוצרה האות העברית המודרנית

irsai_poster_flat

שלום לכל הקוראים של הלשכה. אני שמח מאוד לשתף את המאמר הזה באדיבות אור אטלינגר, נכדו של עיר שי. לכבוד המאמר, ולכבוד המטרה הבאה עיצבתי לכולנו פוסטר חגיגי.

המטרה בפרסום המאמר והפוסטר היא לקרוא להקמתה של תערוכה גדולה וקטלוג על פסח עיר שי.

page devider קו הפרדה border

מויקיפדיה: פסח אישטוון עיר-שי (אירשאי) (בהונגרית: Irsai István;‏ 6 באוקטובר 1896 – 1968) היה מעצב גרפי, צייר קוביסטי וטיפוגרף ישראלי-הונגרי. נמנה עם הגרפיקאים המובילים בארץ, יצר סגנון עיצוב מודרני חדשני, תרם רבות לגרפיקה הארץ-ישראלית בראשיתה ועיצב את גופן האות העברית המודרנית, "חיים". בין היתר עיצב כרזות של הנהגת היישוב ומוסדות המדינה, סמלילים של חברות, כרזות פרסומת ותעמולה ועוד.

ב-1925 עלה עיר-שי לארץ ישראל. בארץ עיצב עבודות גרפיות, כותרות עיתונים וכרזות שבלטו ברחובות תל אביב עם אותיות "חיים" המקוריות. הטיפורף יאן לוויט, שביקר בארץ ישראל ב-1929, הכליל את האות בקובץ טיפוגרפי פרי עטו, ועל כן היא רשומה במקרים רבים על שמו של לוויט.

אם ברצונכם לדעת עוד על פסח עיר שי, תוכלו לקרוא עליו בויקיפדיה, ביד ושם, בסמליל, ובכתבה הגדולה שכתב עליו יובל סהר ב״הארץ״ (יש המון תמונות!) .

למי שאין מנוי פרימיום ב״הארץ״, תוכלו להוריד את הכתבה בפידיאף כאן: (כפתור ימני, שמור קובץ כ…) יובל סער – בהונגריה לא שוכחים את המעצב פסח עיר-שי – עיצוב – הארץ

page devider קו הפרדה border

פסח עיר-שי - כך נוצרה האות העברית המודרנית - אותיות לדוגמה

סריקה באדיבות אור אטלינגר

פסח עיר־שי

כך נוצרה האות העברית המודרנית

1958

בשנות העשרים למאתנו היתה בעיית האות העברית המודרנית חשובה מאוד בעיני הציבור היהודי בארץ-ישראל. הוכחה לכך היא, שכאשר נתפרסמה ה"כרזה" הראשונה שלי ועליה מלים עבריות "מודרניות", הועלתה עובדה זו על נס בעתון "הארץ" (שהיה אז העתון הנפוץ ביותר ביישוב העברי) במאמר מיוחד ותואר כמאורע.

אין אני זוכר כעת את תכנו המלא של המאמר. היה מדובר בו על "משוגע לדבר אחד" שבעט בכל המסורת והעיז בידיים חילוניות לגעת באותיות המסורתיות. למזלי לא כאבה לי התקפה זו במשך זמן רב. כי זמן קצר לאחר מכן, לקח אותי ידידי אביגדור המאירי אל ח.נ.ביאליק, וכבר המילים הראשונות שלו שימשו פיצוי על סטירת הלחי שקבלתי מאחרים. הוא חיזק את רוחי ועודדני להמשיך בתכניתי ביצירת האות העברית המודרנית. הוא בקשני שלא ידכאו אותי ההתקפות עלי בשטח זה.

המשכתי במפעלי. הרגשתי, כי האות העברית המודפסת קבלה משמעות חדשה באותו רגע, שהלשון העברית הפכה ללשון חיה ומדוברת. אני וגם אחרים הרגישו, שיש צורך בשינוי צורני ושיהיה גם הבדל חיצוני בין האותיות המשמשות לכתבי הקודש לבין האותיות המשמשות את החיים היום-יומיים.

לשון שאיננה בשימוש יום-יומי היא תמיד סטטית, קשוחה. בניגוד לה, לשון חיה ומדוברת איננה מכירה את הסטטיות. מן ההכרח למצוא מילים חדשות למושגים חדשים, שהולכים ונוצרים. דינמיות זו צריכה להשפיע גם על הצורה הוויזואלית של האות.

אמנם יכול היה מישהו לטעון, כי אותיות עבריות אלו שימשו במשך דורות רבים את הספרות התורנית ואף את הספרות העברית החדשה. זה נכון. אבל השמרנות של היהדות הגלותית – שלה עלינו להודות בעצם על כך, שלא התבוללנו בין עמי העולם – בלמה את הדינאמיזם של הלשון העברית המדוברת והחיה.

זמן קצר אחר כך, נתקבלתי – בלי שום פרוטקציה – כפקיד המחלקה הטכנית של עירית תל-אביב. הוטל עלי להכין בשביל הקונגרס הציוני העולמי ה-14, שעמד להתקיים בווינא, דיאגרמות על התפתחותה של העיר העברית הראשונה תל-אביב, שהיו בה כבר אז 30,000 נפש. הדיאגרמות לוו בתמונות שהכינותי, כדי להמחיש את התפתחותה המהירה של "העיר הגדולה". הזמן היה קצר מאוד עד פתיחת הקונגרס, ולכן לא יכולתי לקבל על עצמי אלא את הכנת התמונות והדיאגרמות. את הכתובות העבריות על הציורים הכינו אחרים. בצער רב הגעתי למסקנה, שעל יד קווי ציור מודרני, אין האותיות העבריות המסורתיות משפיעות בצורה אסתטית על העין. 

התחלתי לצייר אותיות מודרניות יותר. הצלחתי לבסוף ליצור מן האות "ב" עד האות "ת" אותיות בצורות מיוחדות. קשיים מיוחדים היו לי עם האות "א", כי לא יכולתי לפשט את צורתה. את האות "א" מאפיינים שלושה קווים, קוו אחד אלכסוני וארוך ושני קווים מאונכים קצרים יותר. לבסוף התגברתי גם על בעיית ציורה של האות "א" המודרנית.

לא הייתי יחידי בארץ בחיפשי דרך בבעיה זו. עוד שנים רבות לפני שהגעתי לארץ–ישראל, היה חי על יד שער דמשק בירושלים אמן נלהב בשם שלמה ידידיה (חותנו של הסופר מרדכי אבי–שאול). ביישוב הישן כינו אותו "הדוד שאלה". הוא השתמש באותיות עבריות מודרניות כמוטיבים דקוראטיביים במלאכה האמנותית שלו.

את האותיות החדשות שיצרתי, שיכללתי בהמשך הזמן, עד שתיכננתי לבסוף את טיפוס האותיות העבריות המודרניות ביותר. מדגם מהן אפשר לראות כאן. עלי לציין, שיש אותיות שאין שום אפשרות לפתור בהן את המודרניזאציה. כך למשל האות "פ". בטיפוס זה נשתמש בכרזות, במקרה שאין צורך באותיות אלו בנוסח הנכתב באותיות גדולות. כאלו הן האותיות השמנות שבשורה האחרונה המודפסת כאן.

אין אני בטוח בכך, עד מתי תשארנה בעיני אותיות אלו כמודרניות ביותר. כי במשך הזמן הגעתי למסקנה, כי האות העברית היא בשביל עיני, מה שהנגינה היא לאזני. העבודה בשטח זה איננה מעייפת אותי. היא בשבילי מנוחה מרעננת ואיך אוכל לעזוב אותה?

מתוך הספר "עשר שנים למדינת ישראל",
בעריכת אלפרד זיסמן
)בהונגרית(, תל-אביב, 1958.

Fonts

סריקה באדיבות אור אטלינגר ודוד טרטקובר

pesach ir shai פסח עיר שי

סריקה באדיבות מיכאל גולן

כתבה מיכאל גולן

סריקה באדיבות מיכאל גולן
פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , | תגובה אחת

לא נעלמנו :)

הלשכה בפגרה של כחודש, ואינשאללה אם לא יכיש אותי נחש, אוכל לפרסם איזה פוסט בקרוב.

לכל תורמי הלשכה תודה רבה וסליחה על הקצב האיטי, יש שיקולי פרנסה ש״מפריעים״ לי כרגע..

תודה רבה גם לתורם הכספי.

ירונימוס

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

אות היא לעולם – פרופ׳ אשר אורון – עיצוב כתב עברי חדש

poster_002 flat

אני מעלה את המאמר הזה מתוך אסופת המאמרים ״אות היא לעולם״. התמלול של המאמר לקוח כולו מ״טיפוגרפיה עברית״. רחשי תודה נתונים לפרופסור סיון טולדו, שהחל משנת 2004 פתח את אתר ״טיפוגרפיה עברית״, והעלה אליו כמה מאמרים חשובים על הטיפוגרפיה העברית, ותמלל את המאמר הזה בין השאר. בתקופה ההיא לא היו כמעט מקורות ידע על טיפוגרפיה עברית ברשת, ולכן שמור לטולדו כבוד מיוחד.

עוד בסדרה זו ניתן למצוא את מאמרו של הנרי פרידלנדר על עיצוב האות ״הדסה״, ומאמרו של אליהו קורן על עיצוב התנ״ך והגופן הקרויים על שמו.

page devider קו הפרדה border

אורון, אשר. ״עיצוב כתב עברי חדש״. אות היא לעולם. עורך: משה שפיצר. ירושלים: משרד החינוך והתרבות, האגף לתרבות תורנית, 1989. 91.

page devider קו הפרדה border

כשניגשתי לעצב את סדרת האותיות הידועות כיום בשם “אורון”, עמדו לפני שלוש מטרות:

אות עברית בעלת אופי מודרני, המתאימה לדברי דפוס, לאריזות, לשילוט ולפרסום, בהם התפיסה היא פונקציונלית ולא קישוטית.

משפחת אותיות בעלת 4 משקלות ויותר, המאפשרת שילובים וצירופים שונים ביניהם.

סדרת אותיות עבריות לשימוש יחד עם אותיות לטיניות בפריטים שונים, אותם התבקשתי לעצב, ואשר בהם היה צורך לשלב עברית בשפה זרה אחת או יותר, כמו, למשל, בעלונים לתיירים, באריזות, בשילוט, בניירת רשמית ועוד.

אחת ההחלטות הראשונות שנדרשו לפני התחלת העיצוב היתה בחירת אות לטינית כמתאימה ביותר לשילוב עם האות העברית המתוכננת. הבחירה נפלה על אותיות בשם יוניברס (Univers) שעוצבו על ידי המעצב השווייצרי אדריאן פרוטיגר (Adrian Frutiger). בנוסף לסגולות הצורניות של אותיות אלו, היו להן שתי תכונות חשובות נוספות: הן תוכננו מראש כסדרה המורכבת ממשקלות — דרגות שונות של עובי ושל רוחב — והן עוצבו במיוחד לשיטת הסדר-צילום.

כאן המקום להשוות בין האות העברית והאות הלטינית ולמנות מספר הבדלים חשובים ביניהן (ראה תמונה 4).

image005

דוגמא 4: האלף בית העברי ליד האלפא-ביתא הלטינית לשם השוואה: מספר החריגים מעל לשורה ומתחתיה רב בלטינית לעומת העברית.

כיוון הכתיבה והקריאה הפוך: עברית קוראים מימין לשמאל; לטינית משמאל לימין. כדי להקל על התנועה של עין הקורא על-פני הטקסט, חשוב להקנות לאותיות כיוון ברור. כלל זה הפוך בשתי השפות.

בעברית רק אות אחת — הלמד — בולטת מעל לשורה, בעוד שבלטינית בולטות מעל לשורה תשע אותיות (ascenders) המופיעות ברובן בתדירות גבוהה בטקסט, וזאת בנוסף לאותיות הרַבּתיות (CAPS) הבולטות כמובן גם הן מעל לשורה. דבר זה גורם לכך ששורת הטקסט באותיות לטיניות נראית חופשית יותר, גבוהה יותר, וכהה יותר, גם אם שתי השורות שוות בגובה הבסיסי שלהן (x-height).

הדגש האופקי החזק בשורת הטקסט נובע משתי תכונות נוספות (ראה שורות 1-14 בתמונה 1): באות העברית הקווים האופקיים עבים בהרבה מן הקווים האנכיים, בניגוד לאות הלטינית שבה הקווים האנכיים עבים בדרך כלל מן הקווים האופקיים. שנית, האותיות העבריות מרובעות באופיין, ובצירופן למילים נוצר קו כמעט רצוף בחלק העליון של השורה, בעוד שהאותיות הלטיניות מעוגלות בחלקן הגדול ויוצרות שורות טקסט חופשיות יותר.

image007

דוגמא 1: ההתפתחות המוגבלת בצורתה של אות הדפוס העברית מודגמת בשורות אלו, המחולקות לארבע קבוצות:

שתי השורות הראשונות (1, 2) הן מתוך התנך שסודר והודפס על-ידי סלומון סונסינו ב-1488, קרוב להמצאת אות הדפוס הבודדת.
שלוש השורות הבאות (3, 4, 5) הן פרנק-ריהל, מרובע ומרים, מתוך קטלוג אותיות עבריות של ה. ברטולד א.ג., שיצא לאות באפריל 1924. שלושה כתבים אלו, בשינויים קלים, שימשו ודאי, במשך השנים שמאז עוצבו, את רוב דברי הדפוס שהודפסו עד היום.
תשע השורות הבאות (6-14) נוצרו ב-50 השנה האחרונות, ועם כל ההבדלים ביניהן השמרו בהן המאפיינים העיקריים של אות הדפוס המרובעת. האותיות הן (לפי מספרי השורות):
6. סת”ם;
7. שוקן (מעצבת — פרנצסקה ברוך);
8, 9. הדסה קל וכבד (הנרי פרידלנדר);
10. דוד (איתמר דוד);
11, 12. נרקיס (צבי נרקיס);
13, 14. אהרוני קל וכבד (טוביה אהרוני).
האותיות בשמונה השורות האחרונות (15-22) עוצבו כולן במחצית הראשונה של שנות השישים ובכולן נלקחה בחשבון האפשרות של שימוש ביחד עם אותיות לטיניות.
15, 16. אותיות שעוצבו לשימושה הבלעדי של חברת 'אל על' על-ידי ירחמיאל שכטר.
17, 18. האותיות בשורות אלה עוצבו על-ידי צבי נרקיס לשימוש יחד עם האותיות הרבתיות בסדרת האותיות פוליו.
19.אורון קל
20. אורון בינוני
21. אורון כבד
22.אורון מודגש (עיצוב הגופנים בארבע השורות האחרונות מתואר במאמר זה).

הצורך בהתאמת אות עברית לאות אנגלית, במיוחד לאור ההבדלים האמורים, חייב החלטה עקרונית נוספת לפני התחלת העיצוב (ראה תמונה 5) — האם להתאים את גובה האותיות העבריות לגובה האותיות  הרַבּתיות  (CAPS) בלטינית או לאותיות הקטנות (lower case). לכאורה, בהיות האותיות העבריות מרובעות באופיין, היה טבעי להתאים את העברית לאותיות הרבתיות בלטינית; אך פתרון זה לא נראה לי, הן מן השיקול הפונקציונלי — אותיות רבתיות בלטינית קריאות פחות ואינן מתאימות לטקסטים הארונים משתיים שלוש שורות — והן מן השיקול הצורני, אסתטי — התאמת גובה האותיות העבריות לגובה האותיות הרבתיות באנגלית תביא לכך שמעל לשורה העברית ומתחתיה יבלטו הלמ”ד וחמש האותיות החורגות מתחת לשורה, בו-בזמן שהלטינית תהיה בגובה אחיד, בלתי-משתנה.

image008

דוגמא 5: בשורה העליונה — אותיות אורון ואותיות יוניברס מותאמות לגובה האות הקטנה (lower case), כאשר גובה האותיות החורגות מעל לשורה ומתחתיה שווה בשתי השפות. בשורה התחתונה — האותיות שעיצב צבי נרקיס להתאמה עם האותיות הרבתיות של פוליו, כך שרק בעברית יש אותיות החורגות מעל לשורה ומתחתיה.

החלטה זו, להתאים את העברית לגובה האותיות הלטיניות הקטנות (lower case) התחזקה משיקול נוסף — הצורך לשלב בשורת הטקסט העברי צורות עגולות, החסרות כמעט לחלוטין באות המסורתית (ראה שורות 3, 4, 6 בתמונה 1) ואפילו באותיות המאוחרות כמו מרים ואהרוני (שורות 5, 13, 14 בתמונה 1). הוספת אלמנטים צורניים, שלא היו קודם באות העברית, עשויה היתה לתרום, לדעתי, קודם-כל לקריאוּת נוספת בכל שמספר אותיות יקבלו אפיון נוסף, המחזק את ההבדל בין לבין יתר האותיות. עם זאת גם נוסף אלמנט סגנוני, המרכך את נוקשותה של האות העברית המרובעת לעומת צורתן הרכה, העגולה והזורמת של אותיות רש”י (ראה תמונה 2).

image009

דוגמא 2: האופי המעוגל, הרך והזורם של אותיות רש”י בולט במיוחד בהשוואה לאותיות המרובעות שבדוגמא 1.

הנסיון שלי לתכנן מראש את סדרת האותיות החדשה ב־4 משקלות לפחות (דק, בינוני, עבה ועבה מאוד) הביא להחלטה נוספת — היה צורך בקביעת עובי כמעט זהה בין הקווים האנכיים והאופקיים באותיות, כדי שיהיה אפשר לשמור על אופי אחיד ויחסי גובה-רוחב אחידים בכל אות ואות במשקלותיה השונים. גם החלטה צורנית זו נגדה את אופיה המסורתי של האות העברית, שבה הקווים האופקיים מודגשים יחסית לקווים האנכיים.

אות היא לעולם-קובץ מאמרים לעיצוב האות העברית-95

דוגמא 3: שורות נסיוניות אלו נעשו עם השלמת השלב הראשון של העיצוב, בנובמבר 1965. בשלב זה הושלמו שלושה משקלות (קל, בינוני, וכבד). כפי שאפשר לראות בשמונה השורות התחתונות, היתה התאמה טובה בין העברית ללטינית בגובה השורות, בכהות שלהן ובאופי שני הטקסטים. דווקא ההתאמה הטובה, שהושגה בשלב זה, הביאה להחלטה לחזק את ייחודה של האות העברית על-ידי הדגשת הכיוון שמאלה. השווה את האותיות ו, י, מ, ס, פ, ש, ן, שבתמונה זאת, עם אותן אותיות בדוגמא 7, לאחר התיקון הקל. תיקונים קלים אלו כוללים חלק מן המאפיינים של הכתב החדש המתואר במאמר זה.

לאחר תהליך ארוך של עיצוב ושינויים רבים השלמתי את האותיות בשלושה משקלות של 6, 10, ו־12 נקודות. ההתאמה בין השפות היתה טובה, אפילו טובה מדי. המסקנה שלי מנסיון זה (ראה תמונה 3) היתה, ששורות הטקסט העברי דומות מדי לטקסט האנגלי. תכונה אחת חשובה ביותר, המבדילה בין אותיות עבריות לאותיות לטיניות היא כיוון הקריאה המנוגד. תכונה זו כמעט נעלמה מן האותיות שעיצבתי, זאת בזכות העיצוב הסימטרי שהענקתי לחלק מן האותיות המופיעות בתדירות גבוהה בטקסט (ו, י, ס, פ, ש). החלטתי לחזק את הנטיה שמאלה של כל האותיות שבהן הדבר אפשרי, ויחד עם זאת להדגיש עוד יותר אלמנטים עגולים המגדילים את ה”זרימה” בשורה. כך נוספו הנטיות הקלות שמאלה בראש הקווים האנכיים באותיות ו, י, ל, מ, ן, וחלו שינויים ב א, ס, ע, פ, צ, ש, שהעניקו לאותיות האלו ולטקסט שסודר מהן כיוון ברור ודינמי.

image010

דוגמא 6: שורות נסיוניות אלו מציגות את אותיות אורון מודגש, כבד, בינוני וקל מול אותיות יוניברס 75, 65, 55, ו־45 שעיצב אדריאן פרוטיגר. שורות אלו סודרו לאחר הכנסת כל התיקונים הסופיים באותיות העבריות החדשות, כך שנוספה להן הזרימה שמאלה (השווה עם השלב הקודם בדוגמא 5).

בשורות הנסיוניות בארבעת המשקלות בדוגמא למעלה (תמונה 6) מופיעות האותיות בצורתן הסופית. מהשוואת שורות אלו לשורות הנסיוניות הקודמות (תמונה 3) אפשר לראות את ההבדל הגדול שנוצר כתוצאה מחצי תריסר שינויים קלים יחסית, שינויים המהווים את המאפיינים המובהקים של משפחת האותיות הזאת.

image011

דוגמא 7: העיצוב הסופי בארבעת המשקלות — אורון מודגש, כבד, בינוני וקל.

לבסוף עוצבו הספָרות, בארבעת המשקלות, בגובה האותיות הקטנות (lower case) לחיזוק ההחלטה הראשונה להשוות את שתי השפות בגובה זה. כך בעצם נוצרה האפשרות להשתמש, יחד עם האותיות העבריות או הלטיניות, בספָרות של יוניברס הלטיני או בספָרות החדשות (ראה תמונה 8).

image012

דוגמא 8: בעוד הספרות באותיות יוניברס (שורה עליונה) הן בגובה האותיות הרבתיות (CAPS) הותאמו הספרות בכתב העברי החדש (שורה תחתונה) לגובה האותיות הקטנות.

מאז הושלמו האותיות, בראשית שנת 1966, נעשה בהן שימוש כמעט בכל תחום אפשרי; בדפוס, בשילוט, בטלוויזיה ובכל מימד וחומר, בשילוב עם שפה לועזית וככתב עברי העומד בזכות עצמו. רבים מעמיתי למקצוע התקשו לקבל חלק מן האותיות והכניסו בהן שינויים בשימושים שונים. אחרים סיגלו דווקא מאפיינים חדשים אלו לכתבים חדשים שפותחו. נראה שאותיות אלו הופיעו בזמן הנכון ומילאו חלל שהיה קיים במבחר צורות האות העברית.

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , | 2 תגובות

אות היא לעולם – אליהו קורן – האות כיסוד בעיצוב ספרי קודש

Wadi_Rum_Monument_005

גם פה אני מעוניין להודות לתורם נפלא שביקש להשאר אנונימי, אשר ישב וטרח ותמלל את כל המאמר השלם של אליהו קורן מאסופת המאמרים ״אות היא לעולם״ (הקובץ השלם בקישור).

תודה רבה רזאל.

בסוף המאמר תוכלו למצוא כמה מהערותיו על הבעיות בתמלול המאמר (הקובץ המקורי לא היה כנראה ברזולוציה מספיקה).

הפוסטר שלמעלה עוצב בעזרת שלוש תמונות שזה מקורן: 1, 2, 3

page devider קו הפרדה border

קורן, אליהו. ״האות כיסוד בעיצוב ספרי קודש״. אות היא לעולם. עורך: משה שפיצר. ירושלים: משרד החינוך והתרבות, האגף לתרבות תורנית, 1989. 85.

page devider קו הפרדה border

האות כיסוד בעיצוב ספרי קודש

אליהו קורֵן

Eliyahu-Koren

[תמונה מתוך ״אות עברית חדשה״]

כיצד הגעתי לרעיון של הוצאת תנ"ך עברית-יהודית באמת, כלומר הוצאה שתוכננה בידי יהודים, נדפסה בידי יהודים ויצאה לאור על ידי יהודים? המניעים הנפשיים היו קודם כול – כבוד התורה וכבוד עצמנו. במשך מאות שנים השלמנו עם ספרי תנ"ך, שהונח ביסודם הרבה מן היצירה הנוצרית מן הבחינה המעשית-הטכנית. עובדה היא, שמראשית המאה השש עשרה למניינם נדפסו רוב מהדורות התנ"ך בידי נוצרים. יתרה מזו, כל מהדורות התנ"ך בעברית ידועות בהדפסתן הגרועה.

המראה החיצוני של התנ"ך היה מוזנח ומרושל כמראיהם של רוב ספרי היהדות. אכן לא היה לו לעם התנ"ך עניין אלא בתוכנו וברוחו של הספר, ולא הושם לב לתכונות החיצוניות. אך יש בה ברשלנות זו משום תרתי דסתרי: הכרה עמוקה ואמונת אומן בקדושתו של הספר מצד זה, ויחס של "לא איכפת" לגבי מראהו מצד שני.

באחד הכינוסים למחנכים ומורים שמעתי מפי מחנך נכבד את הדברים האלה: "תדפיסו מה שאתם רק יכולים להדפיס, תרביצו חומר, לא חשוב איך שאתם מדפיסים; שיהיה כתוב במכונת כתיבה, בסטנסיל – העיקר שיהיה מודפס". תפיסה זו עומדת בניגוד גמור לא בלבד לכללי דרישת היופי וההגיון, אלא גם לדרישה יהודית יסודית. אנחנו ידועים כעם-הספר. לדאבוני הגדול, חלק גדול מעם-הספר אינו מתייחס כראוי לספר. התרגלנו לרשלנות מסוימת. אומרים שהאסתטיקה היא עניין ל"יֶקים" או לגויים. אין זה נכון כל עיקר. רק לפני שבועיים קראנו פרשיות שלמות בתורה על עניינים שבאסתטיקה. אמנם אין המילה הזאת – אסתטיקה – מופיעה בתורה; הביטוי למושג אסתטיקה בתורה הוא חָכמת לב. האיש שעליו הוטלה עבודת המשכן נקרא בצלאל, בצל-אל. אנחנו היהודים קשורים מאוד לדיני "אסתטיקה". אלא שבמשך תקופת הגלות חלה הזנחה גדולה.

הגיעה השעה, שנחזור ונטפל באסתטיקה. היא כה מוזנחת, עד שראיתי צורך לסטות קימעא בדברים אלה מעצם עניין הנושא "הכתב", ואני חוזר לענייננו.

כיצד בודקים קריאותה ויופייה של אות? בשנים קודמות היו רגילים לערוך מחקר על-ידי בדיקת מספר רב של אנשים. היו נותנים להם לקרוא טקסטים, ולפי דעתם הם קבעו, אם האות נוחה להם לקריאה או לא.

אם יש טקסט קל יותר להבנה, הוא נקרא על נקלה ובמהירות. טקסט אחר, יותר קשה להבנה, קוראים יותר לאט. שיטה זו של בדיקה אין בה משום הוכחה מוחלטת.

לפיכך לא הסתמכו חכמי מדע-האופטיקה על הבדיקות וההודעות האישיות. הם המציאו שיטה חדשה, יותר יעילה ומוחלטת. מצלמים את עדשת-העין. כשהעדשה מתאמצת, היא נסגרת יותר. כשאינה מתאמצת היא פתוחה יותר, דהיינו הקריאה יותר נוחה – זאת אומרת, האות יותר נוחה לקריאה. מובן, שהבדיקות לא נעשו באות העברית, אלא באותיות לועזיות. הסיכום של הבדיקות העלה – בדיוק ההפך ממה שהיה מקובל עד אז – כי לא אות פשוטה (כגון האות "פוטורה") נוחה לקריאה, אלא האותיות, אשר ההבדל ביניהן גדול יותר (כגון ה"אנטיקווה"), מעייפות פחות את העין ועל כן הן יותר נוחות וקלות לקריאה.

עיקרון זה היה חשוב לי ושימש אותי כמדריך ביצירת אות חדשה.

Jenson_1475_venice_laertius

[דגימה של גופן בסגנון ״רומאן״ או ״אנטיקווה״, עוצב ע״י ניקולס ג׳נסון, הודפס בונציה 1475. ויקיפדיה]

futura3

[גופן ״פוטורה״ שעוצב ע״י פול רנר בשנת 1927. מקור התמונה]

צורת האות

מתוך הכרת העובדה, שבתקופת תחייתו הלאומית של עמנו עדיין לא ניתנה הדעת לזַכות את הציבור בתנ"ך עברי-ממש, ומתוך הרגשה, שיש בידי לתרום משהו לתיקון המציאות, באתי ונטלתי את הדבר עליי. ידעתי היטב את גודלה של המשימה, שאני מטיל על עצמי – שהנני בא ונכנס אל הקודש פנימה לעשות בו מן הבחינה האסתטית והטכנית כאחת, והבינותי שעליי להתאמץ לעשות כמיטב היכולת.

המשימה ממדיה עצומים, ועליי להתחיל מאל"ף. פתחתי באלף-בית גופו.

שלושה עקרונות הנחתי ביסוד מפעלי, בבואי לצוּר צורה חדשה לגמרי לדפוסו של המקרא: שמירת אופייה המקורי של האות העברית, בהסתמך על דוגמותיה הקודמות ככל האפשר; בהירותה המקסימלית של צורת האותיות ונוחותן לקריאה, בהסתמך על הישגי מדע האופטיקה; מתן צורה, שיהא סגנונה הולם את מושגיה המודרניים של האסטתיקה.

typobook_oi1_085

[אות "קורן" שמן, גרסה ראשונה, שימושית רק בספרי התנ"ך שיצאו בהוצאת "קורן". מתוך ״אות עברית חדשה״]

ערך רב אני מייחס ליצירת טיפוס אותיות חדש, שיהא בו כדי לפתור כמה מן הבעיות המנויות לעיל ולחזור ע"י כך אל רוחה המקורית של האות העברית, כפי שנתגלתה במשך הדורות עד למאה התשע עשרה.

מימי בית שני ועד למאה האחרונה לא חלו באופיין של אותיותינו אלא שינויים מועטים. אבל במשך מאה השנים האחרונות נשתעבד הדפוס העברי לטיפוס אותיות, שהוא הגרוע ביותר בתולדות הכתב העברי. מתוך מגמה למודרניזציה באותיותיהם של כתבי-היד הקדמונים ושל הדפוסים הראשונים, הוזנחה רוחן ונשמתן של האותיות ונפגעה בהירותן.

טיפוס האותיות הידוע, המכונה "מרובע", נוצר במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה. יוצרו של טיפוס זה ביקש דוגמה שעל פיה יצוּר את אותיותיו, ובחר לו את טיפוס האותיות הלאטיני מן המאה הרביעית שלפני סה"נ, הנודע בשם Capitalis Quadrata (המרובע הגדול). טיפוס אותיות זה מיוחד בקווים המאוזנים העבים ובקווים המאונכים הדקים. בהעתיקו טיפוס זה לאות העברית, שיווה היוצר אופי מרובע לאות העברית, עם זה סילף אותה בתכלית, בהרכיבו אותה מקווים עבים ודקים (טור 9 בטבלה).

אות היא לעולם-קובץ מאמרים לעיצוב האות העברית-87

001qua_large

[אותיות Capitalis Quadrata מהמאה הרביעית לספירה, מתוך כתב יד מהמאה הרביעית לספירה.
מקור התמונה]

berthold catalog hebrew 1924

[דף מתוך קטלוג ברתהולד משנת 1924 שבו הופיע לראשונה הגופן פרנק ריהל שעוצב ע״י רפאל פרנק]

במחצית השנייה של המאה הכיר פראנק, יהודי מגרמניה, במעוות שעיוות טיפוס ה"מרובע" בכתב העברי. הוא ניסה לתקן מעוות זה בצמצמו את הניגוד שבין הקווים העבים לדקים, ונוסף על כך שינה את תבנית האות מריבוע למלבן. כך נוצר הטיפוס המכונה פראנק-ריהל, והוא מצוי בספרים ובעיתונים הנדפסים בימינו, אף על פי שאינו הולם את הדרישות האסתטיות של היום. פגם נוסף באותיות האלה, שלפעמים קשה להבחין בהן בין זוגות של אותיות דומות (רי"ש ודל"ת, נו"ן וגימ"ל, בי"ת וכ"ף ועוד), והתוצאה – שהקורא נפגע וניזוק תכופות (טור 10 בטבלה).

אות היא לעולם-קובץ מאמרים לעיצוב האות העברית-89

לא נתחדש דבר של ממש מאז ועד לשנות השלושים של המאה העשרים, כששוב הוחל בעינויה ובאינוסה של האות העברית לקבל אופי לאטיני. באותו זמן – בתקופת המנדט הבריטי – היו כל המודעות, הכרזות והפרסומים הרשמיים חייבים להידפס עברית ואנגלית כאחת. הטיפוס שבאופנה היה באותו זמן הטיפוס המכונה Futura, בעל הקווים הישרים. כדי להתאים את האות העברית לטיפוס Futura, נוצר הטיפוס "חיים". שוב לא ניתנה הדעת כלל לצורה ההיסטורית, לסגנון ולרוח של האות העברית. אולם אחר שנים אחדות בא הגראפיקן אהרוני, תיקן מקצת מחסרונותיו של טיפוס "חיים". על ידי שעיגל את קצות האותיות והצר קצת את תבניתן.

אות היא לעולם-קובץ מאמרים לעיצוב האות העברית872

למן ת"ש (1940) ניכרת מגמה לחזור אל הצורה העברית המקורית אגב חידוש פניה. שלושה טיפוסי אותיות חדשים נתפשטו בזמן האחרון: "צבי" (נוצר ע"י צבי האוזמן); "דויד" (נוצר ע"י איתמר דויד); "הדסה" (נוצר ע"י הנרי פרידלנדר).

עבודתי לעצב את צורת אותיות "קורן" התחילה בשנת ת"ש (1940). מגמתי היתה לצוּר אות בשתי צורות; האחת בעובי רגיל להדפסת ספרים בכלל, והשנייה עבה יותר להדפסת ספרי התנ"ך.

כמקור וכיסוד שימשו לי הדפוסים העבריים הראשונים וכתבי-היד הקדמונים. ועם זאת הייתי מעוניין באות בעלת אופי מודרני. נתתי דעתי, כאמור לעיל, על מה שאומר מדע האופטיקה על יסוד מבחני הקריאוּת בסוגי אותיות שונים בכתב הלאטיני, והסקתי מכאן את מסקנותיי לגבי קריאוּתן של אותיותיי. כשסיימתי את שיקוליי, שיחק לי מזלי וניתנה לי האפשרות להשוות את אותיותיי לתנ"ך כתב-יד ארם-צובה, שנתגלה באותו פרק. מצאתי התאמה מפתיעה בין מסקנתי האחרונה לבין אותיות עתיקות אלה. כ"י חלבּ נכתב לפני אלף שנים.

עיוותי צורה

אות היא לעולם-קובץ מאמרים לעיצוב האות העברית-86

נתפתח אוסף שלם של עיוותי אותיות, והיה לסימן מובהק ולמפגע משותף בכל מהדורות התנ"ך עד היום – והדברים אמורים במיוחד בצירופים שבין האותיות לנקודות ולטעמים.

מה היו עושים, כשסימן רחב של תנועה – כגון פתח (אַ), קמץ (אָ) או סגול (אֶ) – ועמו טעם נגינה מזדמנים יחד מתחת לאות דקה, כגון י, ו, ז, נ וכיוצא באלו? לא שמו את סימן התנועה במקום הראוי לו מתחת למרכז האות, ולכן גם סימן הטעם לא בא במקומו הנכון. דבר זה גרם לא פעם לשיבוש קריאה ונגינה.

typobook_mm_013 copy[טעמי המקרא (בתמונה זו בגופן אחר) הינם סימנים אשר מסמנים לקורא בתורה או בהפטרה את אופן ניגון הפסוקים בדומה לתוי נגינה. כמו כן הטעמים משמשים כפיסוק לפסוקי התורה וההפטרה. מתוך ״מראה מקרא״]

שי"ן ימינית שבא חולם לפניה, וכן שי"ן שמאלית שבא חולם לאחריה – גורמות לקיפוחה של נקודת החולם, שאין מקום לשימו במקומו (יִדְרֹשׁוּן, שֹׂנֵא, וְלַשֹּׂרֵקָה). והרי החולם מקומו אחר האות ולא מעליה ממש, ועל אחת כמה לא מעל השי"ן שאחריה. מקובלות שלוש צורות של הש"ין:

אחת "שׁ" עם הנקודה בראשה הימני ויש לבטא אותה כ-"שׁין" – ולפי הצורך, בהתאם למובן המלה גם כמו "אוֹשׁ" (כמו במלה משֶׁה).

"שׂ" עם נקודה בראשה השמאלי יש לבטא כ"סין", ולפי הצורך, בהתאם למובן המלה גם כ-"סוֹ" (כמו במלה שֹנֵא).

דוגמא של תיקון הניקוד של אליהו קורן. סריקה מתוך תנ״ך קורן משנת 1961.

דוגמא של תיקון הניקוד של אליהו קורן. סריקה מתוך תנ״ך קורן משנת 1961.

"שֹׁ" עם נקודה על ראשה הימני והשמאלי יש לבטא כ-"שׁוֹ" או כ-"אוֹס" או כ-אוֹסוֹ" – לפי המובן של המלים (כגון: שֹׁמֵר [שׁוֹמֵר] – או כמו עשֵׁה או כמו בתיבת הָעשֹׁת, ויקרא יח,כט). שים לב: האות עי"ן באה ללא ניקוד. רק ע"י ניחוש יֵדע הקורא, כיצד לקרוא תיבה זו. צורתה הנכונה ניתנה בתנ"ך קורן: הָעֹשֹׂת. תן דעתך על נקודת השי"ן השמאלית המכונסת כלפי פנים, והיא דקה. לעומת החולם שמשמאל לאות שלו (לעי"ן ולשי"ן) והוא עבה.

אות היא לעולם-קובץ מאמרים לעיצוב האות העברית-88

ברשלנות זו אני מאשים את המדפיסים, אשר לא עמדו בתוקף לדרוש מספקי האותיות את כל הדרוש לסְדָר מושלם. כתוצאה מכך נוצרו "חוקי דקדוק" חדשים.

גישה זו ללשון הקודש היא בבחינת רשלנות. אין שום יסוד ליצירת חוקי דקדוק כאלה, ואף לא היה צורך להמציא המצאות. בכתבי-יד אנו מוצאים את הכתיבה הנכונה לכל אחת מן האפשרויות הנזכרות.

לפי מקורות עתיקים הייתה הנקודה בשביל "שׁין" לא על הראש הימני – אלא מימין האמצעי [או שמאלה מן הראש הימני]; הנקודה המסמנת "סין" הייתה מצד שמאל של הראש האמצעי [או מימין לראש השמאלי] והחולם – אם היה צורך בו, בין האות הקודמת ל-ש, או אחריה. במלים אחרות, יש צורך בשבע צורות שונות, והן: שׁ (sh), שׂ (s); ֹשׁ (osh), שֹׁ (sho);  ׂשׂ (os), שֹׂ (so),  ׂשֹׂ (oso).

הזנחה דומה נעשתה באות "ו": עם נקודה אחת למעלה מן האות היא משמשת בדפוסים ההם בשביל "אוֹ" וגם "ווֹ" כמו במלים: מַצּוֹת, מִצְוֹת – במקום: מַצּוֹת, מִצְו ֹת, כי החולם (התנועה) חייב להיות בין שני העיצורים.

עוול נעשה לאות למ"ד. היא האות היחידה, אשר יש לה קו העולה כלפי מעלה וזה אופייני לכל צורות הכתב העברי. ברוב הספרים שנדפסו בדורות האחרונים שובשה האות וקולקלה צורתה האופיינית. כדי להקטין את הריווח בין השורות (כנראה, כדי להכניס יותר שורות לעמוד ולחסוך בזה נייר והדפסה) כפפו את צווארה של הלמ"ד; או שאף התיזו את ראשה, כשהיה צורך לשים טעם מעליה.

אות היא לעולם-קובץ מאמרים לעיצוב האות העברית-882

התכונות המשותפות עם הכתב של כתר ארם-צובה הוכיחו לי, כי יש שכר לעמלי הרב ולשקידתי על פרטי גווניה ואופייה של האות העברית, ומכאן אמונתי, שהשגתי את מטרתי בעיצוב האות, שאופייה העתיק והמסורתי הולם יפה את תביעת זמננו.

Israel_Biliophiles_No6-29

[העיצוב הסופי לגופן קורן המיועד לתנ״ך. מן המאמר על אליהו קורן ב״אגודת ידידי הספר״]

אות היא לעולם-קובץ מאמרים לעיצוב האות העברית-91

[סריקה של דף לדוגמא מתוך תנ״ך קורן משנות השמונים, לקוח מן המאמר עצמו]

page devider קו הפרדה border

לקריאה נוספת על אליהו קורן:

1. מתוך ״אות עברית חדשה״
2. מתוך ״אגודת ידידי הספר״
3. ״האם זה נראה לכם מוכר?״

4. כל קובץ המאמרים ״אות היא לעולם״

אם אהבתם את הפוסט, אשמח אם תוכלו לתרום כמה שקלים (צד שמאל למעלה של הבלוג) ו/או להשאיר תגובה שתחמם לי את הלב.

page devider קו הפרדה border

הערות המתמלל:

״

אני חייב לציין שמאוד נהנתי משאר העניינים המוזכרים במאמר, הן בדבר חשיבות האסתטיקה והן בסקירת המצב הטיפוגרפי (די בקצרה) עד האות 'קורן'.

בעניין הניקוד: הצילום מ'אות היא לעולם' לא באיכות המספקת על מנת שאוכל לראות בבירור את הניקוד. נאלצתי להשתמש בשכל ובעוד כמה כלים (תוכנת 'תורת אמת'- מאגר חינמי קטן של ספרי יהדות בסיסיים אם אפשרות לחיפוש בתוך הטקסט של הספרים) על מנת למצוא את המקורות למילים מסוימות המובאות במאמר ולבדוק את צורת הניקוד שלהן. ("ידרשון"- ספר ישעיה, "שנא" – פרשת 'ואתחנן'. "ולשרקה" – פרשת 'ויחי'.) עם ה'שי"ן'ים ממש הסתבכתי.

בדוגמאות שהוא מביא לבעיה עם הניקוד השתדלתי לנקד כך שהבעיה תישאר. לדוגמא:

בעמוד 87 למטה כתוב בסוגריים "כמו במלה משה". בכל מקרה היה לי קשה לראות איך זה מנוקד במאמר (כמו שציינתי לעיל) אבל הבנתי מההקשר שהוא ניקד משֶׁה ולא עם שתי נקודות בין המ"ם לשי"ן. שהרי זו בדיוק הבעיה שהוא מציג שהייתה.

כשהוא מביא את הצורה הנכונה למילה "העשת" כפי שהיא ניתנה בתנ"ך קורן, ניסיתי לאלתר עם הWORD כך שתתקבל תוצאה דומה לאופן שבו הוא ניקד. (אם באמת הבנתי נכון איך הוא ניקד.) כנ"ל במילה "מצוות"(שם זה עם וא"ו אחת.).

בפסקה שלאחר מכן כתוב "את כל הדרוש לסדר מושלם". המילה 'לסדר' מנוקדת. ניקדתי איך שהצלחתי לראות בקושי. תתקן אם טעיתי.

לא הבנתי למה הוא מביא 7 צורות שונות לאות ש'. הרי יש צורה שמינית (osho) שהוא לא מונה אותה. אולי אין צורה כזאת בתנ"ך… מוזר.

רזאל.

״

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 4 תגובות

הספריה של הלשכה

poster

לאחר עבודת נמלים מדוקדקת ומפורטת, הצלחתי לרכז במקום אחד את כל הקישורים למאמרים ולספרים שאגרתי בלשכה. אתם מוזמנים לקפץ לעמוד הספריה ולהוריד כאוות נפשכם.

בנוסף, בהיעדר מקום טוב יותר כרגע, וללא שום קשר לנושא הנוכחי, אני יכול להצהיר באופן ברור ומוכח שרפאל פרנק, המעצב של פרנק ריהל, הוא גם המעצב של הגופן ״מרים״. זו עובדה שכעת היא מוכחת (ואני יודע כי דיברתי עם הנינה שלו, ואולי יום אחד אוכל לרכז את כל השיחה לפוסט אחד.

לאחר שהבהרתי את הנושא, תוכלו להמשיך לספריה של הלשכה.

תבלו

ירונימוס

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

וובינאר בנושא פונטארק

שדג

מחר יום ג' 11/11 בשעה 22:00 יתקיים וובינאר (הרצאה מקוונת עם וידאו וצ׳ט) על פונטארק, תוכנה חדשנית לעיצוב פונטים, פרי פיתוח ישראלי מקורי. מטרתה לפשט ולהקל באופן משמעותי את תהליך עיצוב וייצור הפונטים. נמצאת כרגע בשלבים מתקדמים של גרסת הבטא.

לעמוד האירוע 

בשעת האירוע אפשר להצטרף לוובינאר על ידי הקלקה על הלינק הזה:

https://www.anymeeting.com/359-232-048

הוובינארים ימשכו בין כחצי שעה עד שעה, ובהם יסביר וידגים אופיר שביט את עקרונות הפעולה המיוחדים של פונטארק ואיך להשתמש בהם לעיצוב פונטים ולוגוטייפים. אחרי הבנת שיטת העבודה עם התוכנה הוא יסקור וידגים נושאים מהותיים בעיצוב פונטים כגון: ריווח האותיות, יצירת משקלים ותיקונים אופטיים ככל שייוותר זמן ועיניין.

אודות המנחה: אופיר שביט. אומן מעצב רב תחומי ויזם, ממייסדי פונטארק.

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , | 2 תגובות