קורס טיפוגרפיה מחפשת – טיפוגרפיה ותרבות

poster

אני מודה ליקי ואברהם שהעבירו לי את הטקסטים והתמונות ע״מ שאוכל לשתפם כאן:

טיפוגרפיה מחפשת, זה שמו של הקורס המתקיים בסימסטר הראשון של שנת הלימודים הרביעית במכון אבני לאמנות ועיצוב תל אביב מזה ארבע שנים בהנחיית יקי חסיד.

הקורס מאפשר לסטודנט לבחור כל נושא הקשור לטיפוגרפיה – החל מעיצוב גופן וכלה ביישומי טיפוגרפיה והקשרים תרבותיים, ולעשות פרויקט עיצובי כראות עיניו. לפעמים הפרויקטים ממשיכים כפרויקט גמר או חלק ממנו.

מתוך הבריף:

מטרת הקורס היא לחפש בהנאה. לחפש אחר ייחוד תרבותי ישראלי, שפה עיצובית או ביטוי טיפוגרפי. כל זה ללא שיקול מסחרי, שיווקי, פרסומי, הפקתי או טכני. חיפוש אישי של המעצב.

בפוסט זה דוגמאות לעבודות העוסקות במפגש בין תרבות לטיפוגרפיה. בעבודות אלו הטיפוגרפיה משמשת ככלי לביטוי קונספט, כפי שרוב המעצבים משתמשים בטיפוגרפיה.

יעל זייד (2011) – טהרת המשפחה. פרויקט על בסיס חוברת של הרבנות הראשית המפרטת את כללי ההתנהגות לאישה בזמן נידה. הסטודנטית יצרה 9 מוצרים ל-9 כללים, המעבירים באופן ציני את האיסור. החפצים הם כלי בית נפוצים כמו כרית, מאפרה, כסא וכדומה. הטיפוגרפיה מבוססת על גופן "בית הילל" של עודד עזר.

קורס טיפוגרפיה מחפשת, יקי חסיד 1

אוהד שלו (2011) – מחקר קללות. ההנחה בבסיס הפרויקט היא שקללות הנאמרות בקלות דעת יחסית משאירות טביעה אנרגטית טיפוגרפית. כל קללה צולמה במקום בו השאירה טביעה כזו, ולצילום מצורף דף מחקר בנוסח בית חולים הבודק את עוצמת הפגיעה, משך הפגיעה, מקור הקללה וכדומה.

קורס טיפוגרפיה מחפשת, יקי חסיד 2

עדי מוהל (2011) – חיבור בין גופן לתווים. הפרויקט עוסק בשינוי צורת קריאת תווים המיועדת לשירה. באופן מסורתי קוראים תווים משמאל לימין, מה שגורם לכתיבה הפוכה של המילים בשיר. כאן הושם דגש על המילה, כשהתו מצטרף להברה והקריאה מימין לשמאל. הגופן הנבחר לעבודה – "הדסה" של הנרי פרידלנדר.

קורס טיפוגרפיה מחפשת, יקי חסיד 3

פרויקטים מחפשת-22 פרויקטים מחפשת-23 פרויקטים מחפשת-24 פרויקטים מחפשת-25 פרויקטים מחפשת-26 פרויקטים מחפשת-27

אלונה גור (2012) – ידיעונים לציבור החרדי. ידיעונים בנושאים שונים כמו ארוחת שבת, גירושין, שאלת רב ועוד. מחולקים כיאות לנשים לחוד ולגברים לחוד. העיצוב מבקש להעביר ביקורת על הפער בין המינים ומותח ביקורת על התוכן.

קורס טיפוגרפיה מחפשת, יקי חסיד 4

page devider קו הפרדה border

[מקור התמונה בפוסטר שעיצבתי:]
A man shows tribal scars on his back in the Democratic Republic of the Congo, November 1919. PHOTOGRAPH BY E. TORDAY, NATIONAL GEOGRAPHIC

מתוך wikimedia commons

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 6 תגובות

שאלה טובה #001

אני מקבל המון מיילים מכל מיני אנשים ברמות שונות של נסיון עיצובי, והרבה מהמיילים האלה מכילים שאלות שכדאי ורצוי לשאול אותן (וגם לענות עליהן). אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לנסות לענות על השאלות בלשכה.

AN00587129_001_l

אז הנה שאלתו של מר צבי וזו לשונה:

״בעיקרון, הדבר שהכי מפריע לי בכל העניין הזה של טיפוגרפיה, זה שאני לא באמת מצליח להבין את זה. אני לא ממש מבין את הגדולה של הפונטים הדסה, פרנקריהל, נרקיסים וקורן. אני לא מבין באמת מה רע בפונטים לספרים שמציעים הטיפוגרפים של היום. וגם ביניהם, אני לא יודע להבדיל בין האיכות של פונט 'רץ' או 'ימים ולילות' (שלפי מה שהבנתי שניהם נחשבים מוצלחים) לבין כל מיני פונטים שמציעים קטלוגים למיניהם. למעשה, אני לא יודע לזהות פונט טוב.״

ובכן, אומר זאת כך צבי – חוסר הבנתך או יותר נכון – חוסר נסיונך בתחום – יכול להיות יתרון. מורה טוב מספר את האמת, מורה חכם יצביע על הדרך שבה עליך ללכת (לכן הוא ״מורה״). במובן הזה הלשכה איננה חסרה במאמרים ומסמכים שיוכיחו את עליונותו של גופן זה או אחר. אבל השאלה האמיתית היא – מה עובד בשבילך. זו שאלה שצריך לשאול כל פעם מחדש.

בתהליך בחירת גופן אנחנו מנסים לזכור את שני הקווים המדריכים שלנו – מדיום ומסר (ואין כוונתי לרפרר למרשל מקלוהן, למרות שייתכן שזה יקרה בטעות). המדיום הוא המצע עליו מודפסים או מוקרנים או שבו חצובים המילים שאנחנו רוצים להפיץ. עם זאת, אנו רוצים להביע מסר מסוים ובאופן מסוים. יש גופנים מסוימים אותם נמצא מתאימים למסר מסוים בגודל מסוים. הבחירה בגופן היא גם בחירה במסר. אני רוצה להביע שמחה, אבל יש כל כך הרבה גוונים של שמחה. יש שמחה ילדותית, יש שמחה מנומסת, יש שמחה ממלכתית, יש שמחה צינית! הבנת המסר והמדיום מכוונים אותנו לבחירה בגופן הנכון.

אם כך, הרי שהשאלה מהו גופן טוב נסמכת על שתי עקרונות אלה. אך למען הסר ספק, אענה על שאלתך באופן יותר פרטני. על בסיס השמות של הגופנים שכתבת, אני מניח ששאלתך נוגעת לגופנים מסוג ״אות ספר״, והכוונה לגופנים המיועדים לדפוס, לקריאה ארוכה בגוש טקסט, לגודל סטנדרטי של בערך 10-12 פונקט.

לצורך כך אני ממליץ לראות את הדברים בעיניך שלך – להדפיס את הגופנים הזמינים לך, בגוש טקסט באותו גודל ועם אותו טקסט במדפסת הביתית, ולהשוות ביניהם. מי מהם אינו מושך תשומת לב לעצמו (כלומר לאותיות), ומאפשר קריאה קולחת ונעימה? בהתחלה ייתכן שהתוצאה תהיה עדיין קשה להבנה, כי זה טבע הדברים כאשר אנו מנסים להקנות לעצמנו ידע ונסיון חדש. לאחר מכן, ייתכן ש׳תדע׳ שגופן מסוים הוא הכי מתאים. ולאחר מכן, תגלה שכמעט לכל מטרה ישנו גופן מתאים. התעלם משיקולים של ״פרסטיז׳ה״ – יוקרה ופרסום. רק הקריאות (במקרה הזה), המסר, והמדיום, צריכים לעמוד לנגד עיניך.

לכן אני מסרב לומר לך מהו הגופן העברי הטוב ביותר ביקום. על מנת שתגיע לתשובה בעצמך, חזקה עליך שתשאל את עצמך את השאלה הזו כל פעם שאתה מעצב משהו חדש. או כמו שהבודהיסטים אומרים – תנסה. עבד לך? יופי. לא עבד? תמשיך לחפש (יגעת ומצאת תאמין).

בהתאם לנאמר לעיל ובהתייחס למקרה דנן – התשובה נמצאת אצלך. אבל בהקשר לשאלתך – מדוע נחשבים גופנים אלה לחשובים בטיפוגרפיה העברית, כדאי לקרוא על ההיסטוריה של הטיפוגרפיה העברית (נחש איפה). ייתכן ותמצא כי ישנה מוסכמה שחלק מן הגופנים שעוצבו במאה העשרים מהווים קפיצת מדרגה משמעותית מן הגופנים שהיו קיימים עד כה. מעצביהן ומעצבותיהן לרוב שקדו על עבודתם עשרות שנים, וכתוצאה מכך ומחיבורם למסורת הטיפוגרפית היהודית, הצליחו לעצב גופנים שהציבו רף חדש של קריאות ומקוריות, ושלא נראו כמותם מעולם. לכן אני קורא להם ״אבות המזון הטיפוגרפיים שלנו״. השפה והטיפוגרפיה הם מנשאי, מייצגי, ומעצבי התרבות הגדולים ביותר. בלעדי עבודתם של אותם מעצבים, המהפכה העברית לא היתה יעילה ומקורית כל כך. בשביל להבין את הגדולה שבגופנים אלה, עליך להתעסק איתם – לעבוד איתם באופן שוטף, ולאט לאט תוכל להבינם יותר, מה שלעיתים גם אני מתקשה בו.

בהצלחה!

ירונימוס.

page devider קו הפרדה border

תוכל גם לעיין בתשובתם של שמואל סלע ושל עודד עזר!

התמונה למעלה: Utagawa Kuniyoshi (1797-1861) The Hundred Poets Part One #70: The Monk Ryosen, 1840 – 42. Oban. [מקור]

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , | 4 תגובות

המדריך הבסיסי לעקרונות הגשטאלט החזותי (או איך להבין עיצוב) – חלק ב׳

בחלק א׳ (החלק הקודם) של המאמר ניתחנו את העקרונות הבסיסיים של הגשטאלט. לתזכורת, גשטאלט הנו מונח בפסיכולוגיה המערבית, וגם שמם של מחקרים העוסקים בתפישה של התודעה את מה שהיא רואה דרך העיניים. אם אנחנו רוצים להבין את תורת הגשטאלט על רגל אחת, כדאי לצטט את קורט קופקה: ״השָׁלֵם הוא אחר מסכום חלקיו״. חוקרי הגשטאלט ניסו להבין כיצד אנו תופשים או מפרשים את מה שאנחנו רואים, ואת החוקים שהם ניסחו אפרט כאן.

 החלק הבא (ג׳) יפורסם בקרוב

page devider קו הפרדה

חוקי הגשטאלט

את רוב החוקים ניתן להבין בקלות. ישנו מסר אחיד שעובר ברובם:
״כאשר כל השאר שווה (כאשר כל שאר המאפיינים דומים),
האלמנטים אשר קרובים אחד לשני במאפיין x,
נוטים להיתפש כיחידות בעלות חשיבות גדולה יותר״
(סטיבן פאלמר).

כלומר – כאשר יש לנו מצב שבו יש אובייקטים שרובם דומים, ומיעוטם שונה ודומה אחד לשני (כמו כמה צורות כחולות בקבוצה יותר גדולה של צורות אדומות), אובייקטים אלה (הכחולים למשל) ייתפשו על ידי המוח שלנו כחשובים יותר.

Untitled-1

נתחיל עם נוסחים מקוצרים של החוקים (כמו שבתמונה למעלה), ואז נפרט אותם:

חוק דמות/רקע – אלמנטים נתפשים או כדמויות (אלמנטים ברורים ב״פוקוס״) או כקרקע (הרקע או הנוף שעליו נמצאת הדמות).

חוק הפשטות (Prägnanz) – בני אדם נוטים לפרש צורות מעורפלות או מורכבות – כצורות פשוטות ושלמות.

חוק הדמיון – אלמנטים אשר חולקים מאפיינים חזותיים דומים, נתפשים כקשורים יותר אחד לשני מאשר אלמנטים בעלי מאפיינים חזותיים שונים.

חוק ההמשכיות – אלמנטים המאורגנים על קו או על עֲקֻמָּה, נתפשים כקשורים יותר מאשר אלמנטים שאינם על קו או עקומה.

חוק הסגירה (closure)- כאשר אנו צופים על מערך מורכב של אלמנטים רבים, המוח שלנו נוטה לחפש בהתחלה אחר תבנית יחידה ומזוהה (כזו שאנו יכולים לזהות).

חוק ״הגורל המשותף״ (סינכרוניות) – המוח נוטה לתפוש אלמנטים ש״נעים״ באותו כיוון כקשורים אחד לשני יותר מאשר אלמנטים נייחים (לא זזים) או שנעים לכיוונים אחרים.

חוק הקירבה – אלמנטים הקרובים אחד לשני נתפשים כחלק מקבוצה יותר מאשר אלמנטים בודדים המרווחים אחד מהשני.

חוק החיבור  (uniform connectedness) – אלמנטים אשר ״מחוברים״ ע״י אלמנטים ויזואליים, נתפשים כיותר קשורים אחד לשני מאשר אלמנטים בודדים שאינם קשורים אחד לשני.

חוק האזורים המשותפים – מספר אלמנטים תחומים נתפשים כקבוצה.

חוק הפָּרָלֶלִיזְם, הַקְבָּלָה – אלמנטים מקבילים אחד לשני נתפשים כיותר קשורים אחד לשני מאשר אלמנטים שאינם מקבילים.

חוק ״נקודת המוקד (הפוקוס)״ – הדגשה או שוני של אלמנט בקבוצת אלמנטים יוצר תשומת לב.

חוק ״חוויות העבר״ – הצופה נוטה לתפוש אלמנטים לפי נסיונו בעבר .

או בקיצור: דמות/רקע, פשטות, דמיון, המשכיות, סגירה, גורל משותף, קירבה, חיבור, אזורים משותפים, הקבלה, נקודת מוקד, חוויות עבר.

תוכלו להבין בקלות כי רוב החוקים והעקרונות מאוד דומים וקשורים אחד לשני, ויש לכך סיבה טובה; כולם מתייחסים ליחסים. התפישה האנושית נשלטת ע״י יחסים; איך דברים הם דומים ושונים, איך הם משתלבים אחד בשני או בניגוד אחד לשני, ואיך סידור האלמנטים מציע היררכיות (סדר חשיבות) ומושפע מהקונטקסט (הקשר).

page devider קו הפרדה

בחלק הזה (ב׳) ובחלק ג׳ אתמקד ואסביר בפירוט את החוקים הבאים:
דמות/רקע, פשטות, דמיון, המשכיות.

page devider קו הפרדה

דמות רקע[מקור תמונה מקורית לפני עיבוד]

חוק ״דמות/קרקע״
״אלמנטים נתפשים או כדמות (האלמנט בפוקוס)
או קרקע (הרקע שעליה נחה הדמות)״

אדגר רובין, פסיכולוג דני, היה הראשון שחקר תופעה זו. חוק ״דמות/קרקע״ מתייחס ליחסים בין אלמנטים ״חיוביים״ (positive) לרקעים ״שליליים״ (negative). כאשר אנו תופשים ״שדה ויזואלי״, אובייקטים מסויימים נראים בולטים (״דמות״) ואחרים נסוגים לרקע (״קרקע״ או ״רקע״). הרעיון הוא שהתודעה מפרידה אובייקט שלם מן הרקע שלו ע״מ לפרש מה העין רואה. זוהי אחת מן הפעולות הראשונות שצופים ינטו לפעול כאשר יצפו בכל קומפוזיציה**.

היחסים בין דמות לקרקע יכולים להיתפש כיציבים או לא יציבים, תלוי בקלות שבה ניתן לזהות אם האובייקט הוא דמות או קרקע. הדוגמה הקלאסית ליחסים לא יציבים בין השניים היא התמונה שלמעלה: ״אשליית הפנים/אגרטל״ של אדגר רובין.  אפשר להבין כי קשה לתפוש את שתי הצורות בבת אחת. נסו לצפות בתמונה ולראות את שני האובייקטים בבת אחת. המוח שלנו תופש או את הפנים, או את האגרטל המצועצע, כאשר השאר הופך לרקע. האופן שבו המוח יכול לקפוץ בקלות בין פרשנות אחת לאחת, מדגים את היחסים הלא יציבים בתמונה.

ככל שהיחסים יותר יציבים, כך נוכל להוביל את הקהל שלנו להתמקד על מה שאנו, המעצבים, רוצים שיראו. שני עקרונות יכולים לעזור לנו:

  • אזור – האובייקט הקטן מבין שני אובייקטים חופפים יכול להיתפש כדמות. האובייקט הגדול יותר ייתפש כקרקע. תוכלו לראות זאת בתמונה מצד שמאל. הצורה הקטנה יותר נתפשת כ״דמות״ ללא קשר לצבע. בעצם המוח תופש את התמונה כריבוע על גבי רקע.
    הִתְקַמְּרוּת – אובייקטים (/ תבניות) קמורים כ״דמות״, יותר מאשר אובייקטים (/ תבניות) קעורים.  

חוק זה נמצא בשימוש פעמים רבות ע״י מעצבי לוגואים: בדוגמה הראשונה (לינק למעצב) אפשר לראות שאנחנו תופשים מצד אחד את הנשר, שהוא כתם צבע גדול (דמות) על רקע לבן, ומצד שני את ראשי הסוס והזאב, שהם קטנים יותר ולכן ניתן לתפשם כדמויות על גבי הרקע. נסו לקלוט את הנשר עם שאר החיות באותו הזמן. מצליחים? אני לא. עוד ניתן לראות בלוגו כיצד ראש הנשר משמש הדגמה לחוק ההשלמה, שעליו נלמד בהמשך. ראו בדוגמה המתוחכמת בהמשך כיצד ניתן לראות את העט הנובע (דמות) על גבי הרקע הלבן, או את הכפית (דמות) על הרקע השחור.

דמות רקע-1

תוכלו לראות דוגמאות מצוינות ל״דמות / רקע״ בעיצוב לוגואים בקישור הזה.

page devider קו הפרדה

חוק הפָּשטוּת (Prägnanz):

זהו חוק בסיסי בעקרונות הגשטאלט. המוח מעדיף דברים שהם פשוטים, ברורים, ומסודרים. אולי באופן אינסטינקטיבי הם נתפשים כבטוחים יותר. ואולי בגלל שהם מצריכים מן המוח פחות זמן ומשאבים לזיהוי, ובכך נראים כפחות מועדים להפתעות מסוכנות.

 

כאשר אנו ״מתעמתים״ עם צורות מורכבות, אנו נוטים לארגן אותם למרכיבים פשוטים יותר, או לשלֵם פשוט יותר. יותר סביר להניח שמוחכם יפרש את התמונה מימין כמורכבל מעיגול פשוט, ריבוע, ומשולש (כפי שמודגם מצד שמאל), מאשר שיתפוס אותו כצורה המורכבת והמעורפלת שמצד ימין.

במקרה זה, יותר פשוט למוח לראות שלושה אובייקטים פשוטים וברורים, מאשר אובייקט מורכב אחד. במקרים אחרים, יותר קל למוח לראות אובייקט אחד, מה שמביא אותנו לחוק הסגירה (בהמשך).

page devider קו הפרדה

חוק החיבור
זהו החוק החזק ביותר מבין עקרונות הגשטאלט.

״אלמנטים אשר ׳מחוברים׳ ע״י אלמנטים ויזואליים,
נתפשים כיותר קשורים אחד לשני
מאשר אלמנטים בודדים שאינם קשורים אחד לשני.״

בתמונה למטה מימין אפשר לראות שהעיגולים נראים כחלק מאותה קבוצה. אך הם לא נראים כחלק מאותה קבוצה של הריבועים (וזהו חוק הדמיון).

חוק החיבור

[מקור]

ראו כיצד המצב משתנה בתמונה משמאל, כאשר האלמנטים המחוברים ע״י קו נראים קשורים יותר אחד לשני. פתאום נראה כי הדמיון בין הצורות פחות חשוב. כלומר, אם מקודם היתה קבוצת הריבועים וקבוצת העיגולים, כעת אנו מזהים שתי קבוצות אחרות של ריבוע ועיגול המחוברים. זוהי הוכחה לכך שחוק החיבור הוא יותר משמעותי לתודעה מאשר חוק הדמיון.

בדוגמאות שלמטה ניתן לראות כיצד אובייקטים נפרדים הופכים לקבוצות על ידי אובייקט (קו) שמחבר ביניהם. לאחר שתלמדו את חוק הדמיון, חזרו וצפו בלוגו שמימין למטה ושאלו את עצמכם – האם אני תופש/ת את כל הצורות כקבוצה אחת, או שמה כקבוצות שונות? מה הנימוק שלכם?

 4-molecules

[מקור]

page devider קו הפרדה

חוק הדמיון (ההקבלה)ֿ

חוק הדמיון (ההקבלה)

״אלמנטים אשר חולקים מאפיינים דומים נתפשים כקשורים
יותר מאשר אלמנטים שאינם חולקים מאפיינים אלה״

כל סוג של מאפיין יכול להיות דומה: צבע, צורה, גודל, טקסטורה, וכו׳. כאשר הצופה רואה אלמנטים עם המאפיינים הדומים האלה, הוא תופש את האלמנטים האלה כקשורים.
בדוגמה למעלה, אנחנו תופשים ארבע קבוצות – קבוצת הריבועים הצהובים, קב׳ הריבועים החומים, קבוצת העיגולים האדומים, קב׳ עיגולי הטורקיז. אין כוונתי בדוגמה זו לכך שאנו סופרים את מספר הפריטים, אלא שאנו תופשים אותם כקבוצות שונות לפי מאפיין גרפי. מה שמאחד בין צורות מסוימות הוא הדמיון ביניהם.

שימו לב בפסקה זו כיצד אנו רואים את הלינקים בתוך טקסט אונליין. קישור ראשון. באופן טיפוסי, קישורים בתוך תוכן יהיו מסוגננים באותה צורה, בד״כ בצבע כחול וקו תחתי. קישור שני. סיגנוּן זה מפריד את הקישור מהטקסט, ובכך יוצר קבוצה או תפישה שונה לקישורים. אם קישורים אלה היו נראים כמו הטקסט, אז לא היינו תופשים אותם כנפרדים. קישור שלישי. לכן לא היינו מצליחים למצוא אותם.

בדוגמה אחרת אפשר לראות שמעצבים משתמשים בד״כ בחוק זה ע״מ לעצב אובייקטים שונים כמו אייקונים שנתפשים כחלק מאותה קבוצה, כי הם מעוצבים באותו סגנון.

אפשר לעשות שימוש הפוך בחוק זה. כאשר יש לנו דמיון, אפשר להדגיש אובייקט מסויים בגלל חוסר הדמיון או השונות שלו.
בדומה זו, הדמות בצד ימין בולטת מכיוון שהיא שונה משאר הדמויות.

בדוגמא למטה, אם נתעלם לרגע מהעובדה שהצורות יוצרות מתווה של צורה אחת (חוק ההשלמה), נראה שאנחנו רואים את הלוגואים מחולקים לקבוצות נפרדות של צבעים.

חוק החיבור לוגואים  [מקור – 1, 2]page devider קו הפרדה

חוק ההמשכיות

״אלמנטים המאורגנים על קו או על עֲקֻמָּה,
נתפשים כקשורים יותר
מאשר אלמנטים שאינם על קו או עקומה.״

ייתכן כי האינסטינקט שלנו הוא לעקוב אחרי נהרות, דרכים, תוואי נוף, או קווי גדר. ברגע שהעין שלנו נעה בכיוון מסוים, התודעה תמשיך לחפש או לנוע בכיוון זה עד שנראה משהו משמעותי, או עד שהתודעה תסיק כי אין משהו משמעותי בהמשך.

ראו את התמונה הראשונה למעלה – אנו תופשים אותה כצורה לבנה שנמתחת על פני שני עיגולים ומסתיימת משמאל בכוכב. אך למעשה, אין צורה לבנה, ואין אפילו קו רציף, אלא ארבע צורות נפרדות (חלקי עיגולים) וכוכב. התודעה שלנו תופשת צורה או המשכיות בקו, היא משלימה את החסר ( זוכרים את ״״ מהחלק הקודם?). לכן אנו תופשים שני עיגולים, צורה לבנה מעוגלת, וכוכב.

אם לא היינו בעלי היכולת להכריע המשכיות שכזו, לא היינו רואים את הקו ולא את המשכו. היינו מחליטים כנראה כי הנקודות האדומות הן חלק מקבוצה אחת, והשחורות מקבוצה שניה.

המשכיות מתרחשת כאשר העין ״צריכה״ לעבור דרך אובייקט אחד ולהמשיך לאובייקט אחר.

בדוגמה מתחתיה, למרות שהנקודות צבועות בצבעים שונים, התודעה שלנו יודעת להכריע מה ממשיך את מה.

תרשו לי לסטות מן הנושא לשנייה: בדוגמה זו קודם כל, נוצרת תנועה. העין ״מדלגת״ מנקודה לנקודה, והתודעה מחליטה שיש כאן תנועה לאורך קו דמיוני, למרות שהעין רואה רק נקודות. התנועה הזו בין אובייקטים נפרדים נקראת בלשון מעצבים ״קֶצֶב״.

דמיינו שכל אלמנט הוא צליל, והעין שעוברת ביניהם מפעילה את הצליל. העובדה שהם מרווחים באופן שווה, יוצרת מה״צלילים״ האלו מקצב או קצב: ״טה טה טה טה…״. אפילו אפשר לדמיין כי מרווחים גרפיים שונים הם מרווחים מוזיקליים שונים. הקצב או הסדר הזה יוצר תחושה שהאלמנטים הם חלק מאותה קבוצה. התכונות של קצב והרמוניה הן חשובות מאוד בעיצוב גופן, מכיוון שברוב הגופנים אנו שואפים להשיג מצב של הרמוניה וקצב אחידים.

נסו לדמיין שכל עיגול הוא אותו צליל, ו״קראו״ את העיגולים מימין לשמאל, ואז חוזר חלילה בשורה הבאה.

 

הנה כמה לוגואים שמיישמים את חוק ההמשכיות:

לוגואים המשכיות

[מקור: 1, 2, 3, 4]

 

page devider קו הפרדה

הערות משנה

*במאמר זה נעשה שימוש רב במילה תְּפִישָׂה (שרבים כותבים מבטאים או כותבים אותה כ״תפיסה״). הכוונה היא לצורה שבה אנו מפרשים את המציאות שאנו קולטים דרך החושים שלנו. המילה מתורגמת מן המילה הלועזית perception. בפסיכולוגיה, תפיסה (או תפישׂה) היא התהליך של קליטה, פענוח וסיווג של מידע המגיע אלינו דרך החושים. התפיסה היא ההליך שהמידע עובר בין הקלטו בחושים לבין העיבוד הקוגניטיבי שלו. הפסיכולוגיה חוקרת את הדרך בה אנו מאחדים מידע חושי לרשמים כלומר לתוצרים תפיסתיים, וכיצד אנו משתמשים ברשמים אלו לצורך התנהלותנו בעולם. http://www.morfix.co.il/perception

** קומפוזיציה – לפי וויקיפדיה, באמנות, קוֹ‏מְפּוֹ‏זִיצְיָ‏ה היא תוצר היחסים בין אובייקט לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין האובייקטים השונים בתוך היצירה. הקומפוזיציה היא אמצעי מבע דומיננטי בכל תחומי האמנות החזותיים, במוזיקה, בקולנוע ובאמנויות הבמה. בבחירת הקומפוזיציה ממקם היוצר את האובייקטים ביצירה על מנת לכוון את האדם שנחשף ליצירה לנושאים מרכזיים ביצירה. קומפוזיציה היא מה שאנחנו קולטים בעין ובמוח או מסיקים מאופן ״הצבת״ האלמנטים ביצירה. השימוש של הקומפוזיציה בעיצוב הגרפי (ובאמנות) הוא שזו עוד שפה שבה אנו עושים שימוש על מנת להביא מסר, עוד טכניקה שעמה אנו מגרים את תודעת הצופה.

page devider קו הפרדה

רוצים להתנסות? בבקשה – ספוקן פולס קומיוניטי קולג׳ יצרה את התרגילים האלה (pdf)
http://graphicdesign.spokanefalls.edu/tutorials/process/gestaltprinciples/gestalt.pdf

page devider קו הפרדה

מקורות:

  1. מאדס סוגארד – גישות הגשטאלט לתפיסה צורנית
    ברק דנין – הגשטלט של הממשק

    מייקל טאק – עקרונות הגשטאלט ויישומם בעיצוב
    סאם המפטון-סמית׳ – מדריך המעצב לתיאוריית הגשטאלט
    סטיבן בראדלי – עקרונות העיצוב: תפיסה ויזואלית ועקרונות הגשטאלט (סמאשינג מגזין)
    סטיבן בראדלי – עקרונות הגשטאלט – איך העיצוב שלך נתפש?
    ספוקן פולס קומיוניטי קולג׳ – עקרונות הגשטאלט
    אנדי ראטלג׳ – עקרונות הגשטאלט
    ויקיפדיה – גשטאלט

קישורים וקריאה נוספת:

הם כנראה לא הבינו את הגשטאלט – 15 לוגואים גרועים (זהירות – תוכן מיני).

 

 

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 3 תגובות

״כתב היד והכנתו לדפוס״ + ״מילון למונחי דפוס״

אלה שני מסמכים שתרם חיים אליאסף מ׳הסדריה׳ הזכורה לטובה.

הקובץ הראשון הוא ״כתב היד והכנתו לדפוס״, והוא עוסק בדקויות של הכנת מסמך (כמו סקיצה של ספר או חוברת) לסידור אותיות לדפוס (זהו פחות מסמך טיפוגרפי). הדפוס הוא כמובן דפוס בלט, ובו אותיות מתכת מסודרות בשורה על מנת להרכיב משפטים, או גלופות מתכת עם תמונה שנצרבה עליהן.

שם נענות השאלות שנוגעות לשימוש בסימני פיסוק, נוסח, כתיב, ראשי תיבות, זה מסמך בעל ערך היסטורי, ויש בו גם חלק טיפוגרפי (חלק ג׳) המלמד אותנו איך היו פותרים בעיות כמו היעדר גרסאות איטאליק לגופן של הספר (משתמשים ב״מרים״), איך עושים הדגשה בהיעדר משקל בולד (מ ר ו ו ח י ם  א ת  ה א ו ת י ו ת ), מה מבחר הגופנים הטובים לקריאה (אלה שבית הדפוס מספק), כיצד מעצבים ציטטה (ואיזה סוג של ציטטה), הערות משנה (מסדרים באותיות שונות מאותיות־הטכסט, כרגיל באותיות פטיט), איך מנקדים סְדָר לא מנוקד (כלומר אותיות שנוצקו ללא ניקוד), ועוד.

״

תפקיד הטיפוגרפיה הוא — להווֹת מעין שליחות בין המחבר לקורא. שליחות זו היא תמלא בנאמנות רק אם תהיה ברורה כל‏‎־צורכה, יעילה ומושכת את העין. למטרה זו נוצרה במאות בשנים מסורת של כללים ואמצעים טיפּוגרפיים, שנתקבלו על הכול. הספר, למשל, מתחלק לפסקות ופרקים, שאפשר להכירם בנקל תודות ל״פתיחות״ (Absatz, Indentation) ולרווחים בין פרק לפרק. כותרות וכותרות־משנה, שצורת אותיותיהן מיוחדת, מקלות על הקורא את ההתמצאות בנושא. מלים או משפטים המודגשים בעזרת הטיפּוֹגרפיה, מסייעים לחדור לעומקו של הכתוב. סימן־ההיכר של ההערה הוא, שהיא מובאת ״מתחת לקו באותיות זעירות. אין במסגרת חוברת זו לעמוד על כל האפשרויות הטיפּוֹגרפיות, מה גם שהלשון העברית מעמידה אותנו לפני בעיות טיפּוֹגרפיות־טכניות מיוחדות […]

״

 

 

להורדת קובץ pdf:
קליק ימני על התמונה / קישור ואז save link as

DOWNLOAD BUTTON tiny

כתב היד והכשרתו לדפוס

בלע, משה ג. (1949) כתב־היד והכשרתו לדפוס, תל אביב: הוצאת ״דפוסים״, דפוס ״אלישע״.


 

הקובץ השני הוא מילון למונחי דפוס בעברית, אנגלית, וגרמנית, שהוצא בסיוע מוסד ביאליק ובפיקוחו של המשורר הלאומי וגם זאב אשור (מוכר מאיזה פוסט שכתבתי). השנה היתה 1930, ועל מנת לעזור במאבק על עצמאותה של השפה העברית, חשו שיש צורך חשוב במילון מונחים לענף הדפוס שכנראה נשלט על ידי מונחים בשפה הגרמנית.

בסיווג אותיות יש לנו אות פותחת מקושטת (״איניציאל״), אותיות פנים, אותיות כתב (אותיות קורסיביות כנראה), אותיות לכרזות ואותיות לספרים, אותיות מכונת כתיבה, אותיות מלואים, אותיות מעֻטרות, אותיות מצֻינות ואותיות מצויות, וכו׳.

אל נא תאמר גרייפר אלא ״אצבעות״. אם ברצונך בטביעת זהב, תוכל לבחור בין ארד, ארֵד, ארֹד־זהֹב, וארֹד־כסֹף.

גלופת אות מורכבת מן הראש, הכתף, הגֹבה, הרגל, המִדה, הרוחב, והחריץ בבסיסה, שמצביע לדפס היכן נמצאת תחתית האות. זאת על מנת שלא יעמד רחמנא ליצלן את האות כשראשה על הקרקע.

מי שרוצה לרווח את השורות (leading), יחצֹץ ביניהן בעזרת חצצה. על כתב איטאליק עברי היה אפשר לחלום, ובינתיים לקרוא לו ״כתב משֻפּע״

באמת, שעות של הנאה…

להורדת קובץ pdf:
קליק ימני על התמונה / קישור ואז save link as

DOWNLOAD BUTTON tiny

מילון מונחי דפוס קטן

(1930) מִלּוֹן לְמֻנְּחֵי הַדְּפוּס, תל אביב: הוצאת ז. אשור, בית הדפוס ״אמנות ארץ ישראל״.

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , | 3 תגובות

המדריך הבסיסי לעקרונות הגשטאלט החזותי (או איך להבין עיצוב) – חלק א׳

ראשית – תודה רבה ליקי חסיד שעיצב את המודעה הזו. אודה מאוד אם תעזרו לי להמשיך לכתוב ולחקור ולשתף למען כולנו.

יקי חסיד


הקדמה:

אני מאוד שמח לכתוב את הפוסט הזה. באופן פרדוקסלי אני התחנכתי לפי עקרונות אלה בלימודי העיצוב הגרפי שלי, אך אינני זוכר שאלה הונחלו לי באופן מילולי ודידקטי. במקום זאת, למדנו על העקרונות באופן מעשי – ע״י עיצוב וביקורת בשיעור, ועקרונות אלה מפעמים בעבודתי עד היום. למרות זאת אני חש שתרגום המאמרים וקיבוצם לכדי מאמר פשוט בעברית, יעזור לכל הסטודנטים הטריים וגם לאלה שישארו תמיד סטודנטים בליבם. אולי בגלל שכשנותנים שם לתופעה, היא הרבה יותר מובנת.

אימוץ עקרונות הגשטאלט יעזור לכם להבין עיצוב ולעצב בצורה יותר טובה, וישנה את התפישה שלכם. אין צורך לשנן כל חוק, אבל כדאי מאוד לנסות להבין אותן – לראות כיצד חוקים אלה עובדים בעיצובים שלכם וביצירות שנותנות לכם השראה. ייתכן כי הבנת החוקים תפתח בתודעתכם מעין ״עין שלישית״, שתשנה את הצורה שבה אתם תופשים ומבינים את המציאות סביבכם.

חלק מן הקוראים אמרו לי שהם מתקשים לקרוא את המאמרים כאשר הכתיבה קצת גבוהה, ובאופן כללי, למי יש זמן לקרוא כל כך הרבה טקסט? לכן החלטתי להשתמש בשיטה לחלוקת הטקסט – מי שירצה לקרוא את התכל׳ס, יקרא רק את הטקסט השחור, ומי שמעוניין להתעמק קצת יותר – יקרא גם את החלקים האפורים.

חשוב להדגיש כי אינני מתרגם מקצועי, וייתכן כי תרגום חלק מהמינוחים יהיה שגוי. במקרה והבחנתם בשגיאה, אנא העירו לי ואתקן.

עיקר התרגום הוא ממאמרו של סטיבן בראדלי – עקרונות העיצוב: תפיסה ויזואלית ועקרונות הגשטאלט (סמאשינג מגזין). כמובן שפה ושם הוספתי תוספות שלי. ועכשיו – למאמר:


lamps-animation-small

בשנת 1910, הגיע הפסיכולוג מקס וורטהיימר לתובנה כאשר צפה בסדרת אורות מהבהבים ליד צומת רכבות. שורה של מנורות דולקות וכבות אחת אחרי השניה יצרו רושם לפיו האור ״עובר״ ממנורה למנורה. השלכות תובנה זו מתבטאות בעיצוב הגרפי עד לימינו.

אולי תהיתם מדוע למעצבים יש גישה יותר מודעת, מחוברת, ומאוחדת לקהל היעד מאשר אנשי מקצוע אחרים. מניין באות התובנות שלהם על שימוש בצורה זו ולא אחרת, ועל שימוש בצבע זה ולא באחר? אולי תהיתם מדוע עיצוב אחד מושך אתכם ואתם מחשיבים אותו כ״טוב״, בעוד שעיצוב אחר משעמם בעיניכם או לא מושך מספיק. מדוע מודעות מסוימות בולטות לעיניכם כשאתם הולכים ברחוב, ומאחרות אתם מתעלמים. ייתכן כי מקורן של חלק מתובנות אלה, בהם עושים שימוש מעצבים ומעצבות גרפיים, בידיעת עקרונות הגשטאלט (במודע או באופן אינסטינקטיבי שפותח בלימודיהם ובחייהם המקצועיים).

Homeless_0551Large1600_o

[מקור]

גשטאלט הנו מונח בפסיכולוגיה המערבית. אם אנחנו רוצים להבין את תורת הגשטאלט על רגל אחת, כדאי לצטט את קורט קופקה: ״השָׁלֵם הוא אחר מסכום חלקיו״.

בשנת 1920 חברה קבוצת פסיכולוגים גרמניים על מנת לפתח סדרת תיאוריות על תפישה* חזותית. תאוריות אלה מנסות לתאר כיצד המוח האנושי נוטה לארגן אלמנטים חזותיים לכדי קבוצות או ״שׁלמים מאוחדים״. כלומר – כיצד אנחנו מפרשים אלמנטים בודדים כקבוצות.

פסיכולוגית הגשטלט מנסה להבין תופעות בפיסכולוגיות, לא כסכום החלקים שלהם אלא כשלמים מובנים ומאורגנים. לפיכך, פסיכולוגית הגשטלט מבחינה עצמה מתפיסות רדוקציונסטיות לפסיכולוגיה, למשל, סטרוקטוראליזם (שנוטה לנתח תהליכים מחשבתיים על סמך תחושות ראשוניות) ומדגיש תפיסות של תכונות מגיחות, הוליזם והקשר.

בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, פסיכולוגיית הגשטאלט יושמה על תפישה* ויזואלית, בעיקר ע״י מקס וורטהיימר, וולפגנג קוהלר, וקורט קופקה שייסד את מה שנקרא ״גישות הגשטאלט לתפיסה צורנית״. מטרתם היתה לחקור את התהליכים הגלובליים וההוליסטיים המעורבים בתפיסת מבנה בסביבה (e.g. sternberg, 1996).

giphyהשלם הוא אחר / גדול מסכום חלקיו [מקור]

אבי גישת הגשטלט, שצמחה במקביל לצמיחת אסכולת הביהביוריזם בארצות הברית הוא מקס ורטהיימר (Max Wertheimer), שהגדיר את תופעת פי (Phi Phenomenon). ורטהיימר ערך ניסוי לבדיקת תפיסת התנועה, שבו הקרין לנבדקיו בתנאי מעבדה שני הבזקי אור משתי נקודות שונות בפסקי זמן קרובים. הנבדקים ראו את שני ההבזקים כנקודת אור בודדת, שנעה ממקום אחד למקום שני, למרות שלא התרחשה שום תנועה של האורות, שהודלקו כל אחת בעתה במקום אחר. ורטהיימר הסיק מכך כי התודעה היא זו שהשליכה את התבנית שלה של תפיסת התנועה על הקלט החושי, והיא זו שנתנה פירוש לטבעם של גירויים אלו. את התאוריה פיתחו שניים מתלמידיו של ורטהיימר: קורט קופקה וולפגנג קולר, שפיתחו את הגישה שיש להבין התנהגות על פי המכלול ולא על פי מרכיביה הבודדים, וקורט לוין שלקח אלמנטים של הגשטלט אל הפסיכולוגיה החברתית. באופן יותר פרטני, הם ניסו להסביר את התפישה האנושית על קבוצות אובייקטים, וכיצד אנו תופשים חלקים של אובייקטים, ומבנים אובייקטים שלמים באמצעותם. המחקרים בנושא התגבשו לכדי ״חוקי הגשטאלט של הארגון התפישתי״. 


לפני שנגיע לחוקי הגשטאלט, הנה עקרונות המפתח של הגשטאלט:

tumblr_mdj5ktx5Jr1rzztrso1_1280
[מקור]

Emergence – הופעה (או בצבוץ)

המוח מזהה את השלֶם לפני שהוא מזהה את החלקים.

ה״הופעה״ היא תהליך יצירת תבניות מורכבות מחוקים פשוטים. כאשר התודעה שלנו מנסה לזהות אובייקט מסויים, ראשית היא מנסה לזהות את המתאר (outline). לאחר מכן אנחנו משווים את צורת המתאר אל צורות ואובייקטים אחרים שאנחנו כבר מכירים, על מנת למצוא התאמה. רק לאחר שהשלֶם מבצבץ דרך המתאר, אנחנו מנסים לזהות את החלקים שיוצרים את השַׁלֵם.

כאשר אתם מעצבים, זכרו שאנשים תמיד יזהו את החלקים לפי המתאר הכללי העוטף אותם. צורה פשוטה ומוגדרת באופן ברור תתקשר יותר טוב עם הצופה מאשר צורה בעלת פרטים רבים וקו מתאר קשה לזיהוי.

זו הסיבה שגופנים סאנס סריפים ופשוטים (כמו נרקיס בלוק) נראים יותר קריאים ביחס לגופנים אחרים, כאשר מדפיסים אותם בגודל קטן. ככל שהצורה של האות פשוטה יותר, כך יהיה לתודעה קל לזהות אותה.


tumblr_n73bxuBB5Y1te0m9ro1_500[מקור]

Reification – הגשמה (הפיכה של משהו מופשט לגשמי)

המוח שלנו ממלא את החסר.

״הגשמה״ היא היבט של תפישה, לפיו האובייקט שנתפש בתודעה מכיל יותר מידע צורני מאשר נמצא באמת (ראו דוגמא בחוק ה״סגירה״ בחלק ב׳ של המאמר). כאשר אנו מנסים להתאים את מה שאנו רואים לתבניות המוכרות והשמורות לנו בזיכרון, לא תמיד ישנה התאמה מלאה. במקום זאת, המוח שלנו ינסה להשתמש בהתאמה הקרובה ביותר, ולמלא את הרווחים של מה שאנו חושבים שאנו רואים.

תיאוריית ה״הגשמה״ מציעה שאנחנו לא צריכים להראות תמיד את המתאר המלא ע״מ שהצופה יזהה את הצורה. אנחנו יכולים להשמיט חלקים מהמתאר, כל עוד אנו משאירים מספיק מרווח לזיהוי תבניות ע״י הצופה.


giphy2
[מקור]

Multy Stability – רב-יציבות

המוח מנסה להימנע מחוסר וודאות

זוהי הנטייה של חוויות תפישתיות שאינן חד משמעיות (כלומר כשאנו רואים משהו אך איננו בטוחים מהו) לנוע אחורה וקדימה בין פרשנויות שונות (״זו ציפור! לא, זה מטוס! זה סופרמן!״). חלק מהאובייקטים ייתפשו ביותר מצורה אחת. דוגמא לכך ניתן למצוא בחוק ״דמות/קרקע״ בחלק ב׳ – אפשר לתפוש את התמונה שלמטה כצורת אגרטל או צורות פנים. לא ניתן לראות את שתי הצורות בבת אחת, אלא אחת בכל פעם שמתרכזים. במובן זה אנו נעים אחורה וקדימה בין האפשרויות שהמוח נותן לך. צורה אחת תיראה יותר דומיננטית, וככל שתסתכל בה יותר, כך תתקשה לראות את השניה בחזרה.

מנקודת המבט של עיצוב, אם אנחנו רוצים לשנות את התפישה של מישהו, עדיף לא לשנות את כולה בבת אחת. מצאו דרך שאיתה תגרמו לצופים לראות את האלטרנטיבה. לאחר מכן המשיכו לחזק את האלטרנטיבה, ולהחליש את התפישה ה״מקורית״.

gestalt[מקור]



giphy3[מקןר]

Invariance – אי-הִשתנוּת

המוח טוב בזיהוי שוני ודמיון.

אי-השתנות הוא היבט של תפיסה, לפיו אובייקטים פשוטים מזוהים כעצמאיים מן הסיבוב, הגודל, וה״תרגום״ שלהם. מכיוון שלעיתים קרובות אנו מכירים אובייקטים מזוויות שונות שלהם, פיתח המוח האנושי יכולת לזהות אובייקטים למרות ההופעה המיידית השונה שלהם.

הסבר: דמיינו שהייתם רואים חבר מהצד. אך יכולתם לזהותו רק אם היה הולך ישירות אליכם (כלומר עם פניו מופנות ישירות אליכם), ולא יכולתם לזהותו אם הייתם רואים אותו מהפרופיל (מהצד). למרות הזוויות השונות בהן אנו רואים אובייקטים, אנחנו עדיין יכולים לזהותם.

הרעיונות האלה מתבטאים בחוקים הפשוטים שבהמשך. הרעיון העיקרי שחשוב להעביר הוא שעקרונות הגשטאלט נוגעים לתפישה, לפרספציה האנושית, ולמה שמתוקשר באופן ויזואלי ע״י אובייקטים. במובן הזה, העקרונות מדברים על בסיס השפה הויזואלית שאיתה אנו עובדים ביום יום.


בחלק הבא של המאמר נתרכז בחוקי הגשטאלט שיעזרו לכם להבין את התורה בקלות.

המשיכו לחלק ב׳

 

page devider קו הפרדה
*במאמר זה נעשה שימוש רב במילה תְּפִישָׂה (שרבים כותבים מבטאים או כותבים אותה כ״תפיסה״). הכוונה היא לצורה שבה אנו מפרשים את המציאות שאנו קולטים דרך החושים שלנו. המילה מתורגמת מן המילה הלועזית perception. בפסיכולוגיה, תפיסה (או תפישׂה) היא התהליך הכולל קליטה, פענוח וסיווג של מידע המגיע אלינו דרך החושים. התפיסה היא ההליך שהמידע עובר בין קליטתו בחושים לבין העיבוד הקוגניטיבי שלו. הפסיכולוגיה חוקרת את הדרך בה אנו מאחדים מידע חושי לרשמים כלומר לתוצרים תפיסתיים, וכיצד אנו משתמשים ברשמים אלו לצורך התנהלותנו בעולם.


מקורות:

  1. מאדס סוגארד – גישות הגשטאלט לתפיסה צורנית
    ברק דנין – הגשטלט של הממשק

    מייקל טאק – עקרונות הגשטאלט ויישומם בעיצוב
    סאם המפטון-סמית׳ – מדריך המעצב לתיאוריית הגשטאלט
    סטיבן בראדלי – עקרונות העיצוב: תפיסה ויזואלית ועקרונות הגשטאלט (סמאשינג מגזין)
    סטיבן בראדלי – עקרונות הגשטאלט – איך העיצוב שלך נתפש?
    ספוקן פולס קומיוניטי קולג׳ – עקרונות הגשטאלט
    אנדי ראטלג׳ – עקרונות הגשטאלט
    ויקיפדיה – גשטאלט

 

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

ליגטורות בכתב העברי – פרויקט הגמר של דן קולינקו

 

Dan_kolinko_poster_wide__0003_Layer 12

דן קולינקו הוא בוגר מכללת שנקר, ומציג בתערוכת הבוגרים את פרויקט מחקר הליגטורות שלו. לצורך מחקר זה עיצב גופן (חסר שם כרגע).

ליגטורה (או "משלב אותיות") היא כתיבה של שתי גרפמות סמוכות, או יותר, כסימן גרפי אחד. מצב זה מתרחש, למשל, כאשר שתי אותיות בעלות סממנים דומים נכתבות אחת ליד השנייה במילים רבות או במילה נפוצה מאוד. מקור הפתרון הזה בחיבור האותיות בכתב היד, הפתרון היה שימושי מאוד בכתבי היד מימי הביניים ומאוחר יותר בעולם הדפוס: לעיתים היה צורך לחסוך במקום, כאשר שורה היתה צפופה מידי בתוך גוש טקסט.

[מקור – ויקיפדיה]

 ע״מ לייצר פלטפורמה נוחה לעבודה עם חיבורים בין אותיות, החליט דן לעצב גופן נטוי השומר בתוכו תנועות של כתיבה קליגרפית ועל אלכסונים הנדרשים ליצירת חיבורים קריאים וזורמים. הנטייה האלכסונית היא לצד שמאל, עם כיוון הקריאה.

את ההשראה לשלדי האותיות קיבל דן מכמה כתבים קליגרפיים מהספר של נח אופיר, מ״דוד נטוי״ של איתמר דוד, וגם מ״ימים ולילות״ של בן נתן משנת 2012. נתן וקולינקו עסקו בפרויקטים שלהם בתופעת האיטאליק שעדיין נותרה מאותגרת בטיפוגרפיה העברית. יש דמיון רב בין שני הפרויקטים. האותיות של קולינקו יותר צרות ומקושטות. חשוב לדן לציין כי הדגש בפרויקט זה הוא על עניין הליגטורות.

תהליך העבודה כלל גם התנסויות קליגרפיות. הוא פיתח כתבים על בסיס כתיבה קליגרפית מסורתית (רהוטה): מימין הכתב עם דגש על צורניות ופחות על נטייה, ומשמאל הכתב עם דגש על זוויתיות והבעה חופשית.

כנראה שקולינקו בנה את הגופן באופן מודולארי, ע״מ לאפשר את החיבורים השונים. אחד מהעמודים בחוברת שהוציא מראה כיצד ישנם ״חלפים״ זהים באותיות שונות, כמו העוקץ באות אל״ף ושי״ן.

דן קולינקו חוברת פרוייקט גמר

לאחר שבנה את האותיות, היה צריך ״לחזור אחורה״. קולינקו מעיר הערה נכונה – בעברית קיימות ליגטורות מועטות (״אל״ ו ״₪״). לכן הוא היה צריך לחפש רפרנסים קיימים – לשלב בין רפרנסים לטיניים לבין מאפיינים עבריים, אותם מצא ע״י חזרה לכתיבה ידנית.

דן קולינקו חוברת פרוייקט גמר

 

הערה – חלק מהתמונות בפוסט זה נראות חתוכות, אך אפשר לראותן במלואן ע״י לחיצה עליהן.

 

page devider קו הפרדה

10511095_10152503291118936_9176173953756353777_n

 

dan kolinko poster564x790_01 2

 

[צילום – אור איתן]


 

 


 

Dan_kolinko_poster_vert__0002_Layer 2

 


 

 


כמה עמודים מתוך חוברת המחקר:

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

 

 

10462736_10152561719534168_3321664438650750486_n 10491152_10152561711694168_3927415201443855677_n  10517493_10152559633079168_4971449265763014030_n

 

להורדת חוברת המחקר של פרויקט הגמר של דן קולינקו :
קליק ימני על התמונה / קישור ואז save link as

DOWNLOAD BUTTON tiny

חוברת המחקר – ליגטורות בכתב העברי

page devider קו הפרדה

לקריאה נוספת:

 

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

מקבץ קישורים וחדשות

‏צילום מסך 2014‏.07‏.22 ב‏.21.30.30

למי שלא יודע ומתגעגע לפוסט הבא, יש לנו עמוד פייסבוק! (וגם באנגלית, עמוד שזקוק למישהו/י שדוברת אנגלית כשפת אם ע״מ שי/תֶתפעל אותו). בעמוד הזה תוכלו להתעדכן כל הזמן בחדשות חמות שעיקרן טיפוגרפיה עברית.

hu130909_mazar_web

[מקור]

ועכשיו למשהו שונה לגמרי: הגעתי לידי הבנה שאם היה אפשר לשלם במכולת עם אותיות, הייתי מיליארדר. מצד שמאל תמצאו כפתור צהוב, ביישן כזה 🙂 הלשכה מצריכה אינספור שעות עבודה, על מנת שאוכל להמשיך לכתוב לכם פוסטים מגניבים, לפרסם חידושים, ולעזור לפתח את הטיפוגרפיה העברית.  ככל שאוכל לממן את עצמי יותר בעזרתכם, אוכל לתת לכם יותר. אודה לכם אם תזרקו עלי איזה דינאר או שתיים. אוהב, ירונימוס.

 

url

כתבה של יובל סער על המעצב פסח עיר-שי (הכותב טוען שעיר-שי עיצב את הגופן ״חיים״)

 

רישום בעלות.jpg-709482

נוטריקון, הבלוג של אלי שטרן (קדם מכירות פומביות) העוסק בספרים וכתבים עבריים עתיקים.

 

‏צילום מסך 2014‏.07‏.22 ב‏.21.15.20

״בואו נדבר על מיתוג״ – הבלוג של רן סגל

 

logos

מיתוג ערים ומדינות – הבלוג של אייל צאום

נוֹשָׁנוֹת – פכים קטנים ועניינים שונים מתוך כתבים ישנים.  מאת אורי רוזנברג (תודה סוניה אוליצקי)

 

‏צילום מסך 2014‏.07‏.22 ב‏.21.09.59

בן נתן מ״הפונטיה״ הוציא את ״קואופרטיב״
ומאפשר לרכוש גם את ״שבתאי״, שבהשראתו עיצב גם את ״ימים ולילות״.

c586876ddf3f2055491f3c53e44c2fb0

מארדוק – גופן עברי חדש מאת  ענבר קסבי

MARDUK is a Hebrew font I designed in my 4th year. It's inspired by cuneiform writing, a font from the dead sea scrolls, and the band Mastodons' logo. The typeface is named after my father, Mordehay.

 

retainer-mainimage

פיקסל פרפקט – חוזה ריטיינר מול לקוחות

 

10548232_1523947897825137_1381365393214264174_o

״הבוגרים״ – תקשורת חזותית בבצלאל 2014

 

שניים של אאא

OdedBenYehuda_Xnet_B09

עודד בן-יהודה כתב על תערוכת הבוגרים של בצלאל

‏צילום מסך 2014‏.07‏.22 ב‏.20.55.40

עמוד תערוכת הבוגרים של שנקר.

הערה – זה נורא מעצבן כשלוחצים על ת׳אמבנייל בעמוד הראשי. אמנם מגיעים לסטודנט שעשה אותו, אבל אי אפשר לראות את העבודה עצמה (למשל כשלחצתי על הפוסטר הטיפוגרפי הכחול מצד ימין). הלו, מה עם אמת בפרסום?

 

מישל ד׳אנסטסיו

מישל ד׳אנסטסיו שלח ברכת שבת שלום

 

the-full-guide-to-the-new-graduates-from-design-schools1

״המדריך לבוגרים הטריים מבית ספר לעיצוב״ בבלוג של חזקי

 

bibliotheca_typeface

אנגלית: באתר קיקסטארטר, אדם לואיס גרין מעצב מחדש את התנ״ך (באנגלית), ולצורך זה גם עיצב גופן לועזי. בהקשר העברי כדאי לשים לב למחקרים הטיפוגרפיים שלו (לצערי יש רק תמונה אחת, והיא מלמעלה), ועל הגופן שיש בו משהו מאוד עברי בפרופורציות. (תודה אורן פייט)

 

 

רעיה כהן

בוגרת ׳בצלאל׳ רעיה עובד עיצבה את הגופן ׳יקינטון׳.

ואחרון חביב:

unnamed

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

הסדריה של חיים – סדנת דפוס בלט

הדפסת הבולים הראשונים בארץ תחת המנדט הבריטי, 1920, יפו/ירושלים

הדפסת הבולים הראשונים בארץ תחת המנדט הבריטי, 1920, יפו/ירושלים [מקור – ספריית הקונגרס האמריקאית]

הקדמה :

לפעמים, כשאני רוצה להירגע, אני לוקח את עצמי בידיים ונוסע לנגב. אני פולח את המחבת הרותח בסירה הממונעת שלי וחותך את האש לכיוון ההרים הכחולים. לפנות ערב אני מגיע לחניון, פורק את הציוד ואת שק השינה, ומדליק מדורה. אני בוהה באש המהפנטת. זוהי סימפוניה של חושים. הכל מוחשי שוב. היא תובעת את תשומת לבי ולוקחת אותי בידי לעבר עבר אבוד של אנשים שעשויים מאבן ופחם.

אני לא באמת צריך את המדורה בחיי היומיום, מכיוון שמדורה הפכה למשהו הרבה יותר מופשט ורוחני. אבל לפעמים ישנו צורך לגעת בדבר עצמו. לחוש את המירקם של צורת חיים אחרת שנעלמה, להיזכר במה שקצות אצבעותי עדיין מכירות בדה ז׳ה וו. דרך החוויה ה״אנלוגית״ הזו אני מצליח לראות את החיים הדיגיטליים בבהירות, מכיוון שהיא נותנת לי אפשרות להסתכל על מה שמוכר – בעיניים חדשות (או ישנות:)

באנגלית, הבנה היא realization – אולי כי כאשר אנו מבינים משהו, הוא הופך להיות המציאות (פירוש המילה גם ״הגשמה״).

אנמנזה (מיוונית: αναμνησις – זכירה או היזכרות) היא מושג בעל משמעות בתחום הפילוסופיה, הפסיכואנליזה והדת. לפי אפלטון, רגע ההבנה או הלמידה הוא גם רגע של היזכרות. כשאני מבין משהו, אני ״נזכר״ בחכמה ששכחתי כאשר התגלגלתי לחיים אלה. זו התחושה הזו של – ״אה! נכון! כמובן!״, שאחריה, המצב הנוכחי נראה מובן מאליו, והמצב הקודם של אי הידיעה נראה זר. זה הרגע של מציאת המפתחות האבודים, שאחריו אתה אומר – ״כמובן שזה היה שם, איך לא הבנתי את זה״. אלה שני מצבי תודעה שונים. בראשון ישנה ריקנות או אי הבנה. בשני אנחנו לא מבינים כיצד לא הבנו שהמפתחות היו שם*. הרי זה ברור כשמש.

page devider קו הפרדה

ולעניין עצמו:

אההה, צליל קירקושי העופרת המתוקים, ריח הדפוס, מגע הנייר, מראה האותיות. בשבועות האחרונים אני ממש מתפוצץ מאיפוק, שלא לרוץ ולספר לחבר׳ה. לראשונה מזה זמן רב, יש בית דפוס בלט בישראל, כזה שעובד ואפשר להשתתף בו בסדנאות. שמו בישראל – ״הסדריה״ (פייסבוק, אתר).

למי שלא מכיר, דפוס הבלט שימש כטכניקת הדפוס העיקרית עד לפני כמה עשורים, והוא הומצא ע״י יוהן גוטנברג בסביבות 1436 בעיר מיינץ שבגרמניה. העקרון הוא מאוד פשוט – נייר נלחץ על גבי אותיות מתכת יצוקות או אותיות עץ מגולפות אשר נצבעו בדיו, והנה נוצר עמוד מודפס. הטכניקה הומצאה במקור ע״י הסינים, אך גוטנברג שכלל המצאתו, והפך אותה לכלי העיקרי של שכפול והפצת התרבות והחכמה.

בתמונה- גופן שאני לא מכיר את שמו (זה לא הצבי)

בתמונה- גופן שאני לא מכיר את שמו (זה לא הצבי)

לאחרונה פנה אלי חיים אליאסף מכפר קיש שלמרגלות התבור וסיפר לי שהוא מפעיל את הסדריה (פייסבוק, אתר) סדנת הדפס בלט (וגם כריכה ידנית מסורתית), בה יכול להשתתף כל אדם שנפשו חשקה בחווית עיצוב שונה.

זוהי חוויה חושנית. פתאום לטיפוגרפיה יש ריח, מגע, צליל. ריח הדיו לקח אותי פתאום לימים שבהם הדפסתי בדפוס אופסט את המגזין הראשון שעיצבתי. לבחירות שונות יש פתאום יותר משקל והשלכות. אתה עובר בין מגירות עץ עתיקות עם גופנים בצורות וגדלים שונים, מושחרים ושחוקים משנים של שימוש. פחיות צבע סמיך כדבש מונחות על מדפים עם מבחר כלים שונים. חלק מהגופנים היו מוכרים, וחלק חדשים. מגירות אחרות מכילות ממלאי מקום מעופרת, וגלופות עם ציורים ולוגואים עבריים ישנים. המכונות עשויות ברזל ישן ומאסיבי צבוע שחור, משומן ונע בתנועה חלקה כאשר מפעילים אותן. כלים תלוים על הקיר ומנצנצים בגווני נחושת וארד, עמוקים, עכורים וזוהרים. אתה חש תמהיל של עושר עם איזה רזון נזירי. המבחר מפתה, אני ילד בחנות ממתקים. אני יכול לבחור גם ניירות שונים ואיכותיים, טכניקות דפוס אחרות (כמו הבלטה והטבעת פויל), ואף ללמוד לכרוך ספר באופן ידני. ועם זאת אני מנסה להפעיל שיקול סבלני במה שאני עושה, בודק ומשנה, בודק ומתקן.

10499333_1451781581744885_4861176001359095276_o

חיים הוא איש מקצוע אמיתי, כפי שהיו הדפסים של פעם, והוא מלא כרימון בסיפורים ובידע. אצבעותיו מושחרות במריחות צבע ומיומנות במלאכה. בסבלנות ובאהבה הוא מייעץ ומלמד את התנועות הנכונות – מתי להפעיל עדינות, ומתי להפעיל כח גולמי. כיצד מרווחים בין אותיות וכיצד מייצבים אותן כך שלא יימרחו כאשר המכבש עובר מעליהן.

הוא נולד בשנת 1956 בארץ, למד את המקצוע מאביו, ועוסק בו עד היום (למרות שהטכנולוגיה השתנתה פעמים רבות). את המקום הזה בנה במו ידיו, בלול תרנגולות ישן וארוך בכפר קיש שלמרגלות התבור, המכיל גם תערוכת גרמופונים ורדיו (שאסף חיים), בית קפה, וחנות מציאות שמפעילה אשתו. בסביבות שנות השמונים הבין שבתי הדפוס זורקים ומוכרים את הציוד והאותיות המיושנים לפי משקל המתכת, ולכן החליט להתחיל לאסוף. את המכונות השונות, הגלופות, הכלים, והציוד אסף בשקדנות ובסבלנות מכל מי שרק אפשר במשך כ15 שנה. מכונה אחת היא מתחילת המאה העשרים ומופעלת בדוושה רגלית. אחרת היא משנות החמישים ויש מאחוריה היסטוריה. מכונה שלישית נמכרה לסוחר מתכות שנכמרו עליה רחמיו והציב אותה בחצרו כפיסול סביבתי. שנים עמדה בחוץ, מחלידה וחשופה לכוחות הטבע, עד שאסף אותה חיים ושיפץ אותה במו ידיו, כמו את חברותיה.

IMG_1686-Large

לפני חודש החליט שעליו לפתוח את חמדת לבו לקהל הרחב ולתת לאנשים את ההזדמנות להשתתף ולהדפיס בעצמם. הראש שלו מלא בתוכניות לעתיד, ועכשיו הוא מתכנן להרחיב את הסדריה ולבנות בתוכה ספרית דפוס.

כפי שכתבתי, ממש רציתי לרוץ ולספר, אבל חיכיתי בסבלנות וביקשתי קודם שנפיק ביחד פוסטר על מנת לתת לקוראים איזה חשק ותיאבון. במצגת הזו אספר לכם כיצד עיצבנו את הפוסטר.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

וככה זה נראה לבסוף:

סופי פוסטר הסדריה

שמרתי 4 עותקים לקוראי הלשכה, אז אם יש מכם שמתעניינים בפוסטר:
ארבעת המגיבים הראשונים לפוסט הזה יקבלו עותק באופן אישי.

page devider קו הפרדה

״

תהליך הכריכה והגימור נעשים במלאכת יד לפי השיטה המסורתית העתיקה. בואו לחוות ולהתנסות בחוויה מיוחדת, חוויה מרשימה עם ערך היסטורי וערך מקצועי אומנותי. בסדנה אתם מבטאים את כישרונכם בצורה מעשית ומוחשית.

המשתתפים מסיימים את הסדנה עם מוצרים שעיצבו, הדפיסו, וכרכו בעצמם. הסדנאות מותאמות בתכני הפעילות, בימים ובשעות, לנוחיות בקשת המשתתפים. הפעילות חד יומית, 5-6 שעות, מספר המשתתפים 3-5.
המחיר 350₪ למשתתף, וכולל את כל החומרים הנדרשים כולל מע״מ.
בימי שישי ושבת הסדריה פתוחה לביקורי התרשמות: 10:00-17:00

״

1614221_1407113692878341_1237437319_o

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

 

page devider קו הפרדהתוספת –

כאמור – אנמנזה – רגע ההבנה או הלמידה הוא גם רגע של היזכרות.

בהתעסקות בדפוס הבלט יש יותר מנוסטלגיה. ההתעסקות בדפוס בלט היא היזכרות בחכמה נשכחת. ההתעסקות הפיזית והחושנית עם הטיפוגרפיה היא היזכרות, המעוררת הבנה ותובנות חדשות.

page devider קו הפרדה

הערות

*(לכן, בהערת אגב, כשאתה רוצה ללמד אתה צריך להבין ולהיות סבלני לעובדה שהתלמיד לא רואה את המציאות באותה משקפת שבה אתה רואה, מכיוון שהוא לא ״נזכר״ במה שמובן לגמרי בשבילך).

** נוסטלגיה הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה שלו.

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 18 תגובות

הממזר של תמיר פומרנץ – פונט להורדה

Ford Madox Brown Take your Son, Sir! 1851Ford Madox Brown
Take your Son, Sir! 1851
[מקור – פרויקט האמנות של גוגל]

בשנת 1851 צייר פורד מאדוקס בראון, ציַיר פרה-רפאליטי אנדלי, את הציור המאוד פוליטי, המאוד נפלא, והמאוד לא גמור* הזה. בתמונה אנו רואים אישה עייפה דמוית מריה ובידיה ילד דמוי ישו. בעיניה המיואשות היא צופה ישירות בצופה ומושיטה לו ילד. מסגרת המראה שמאחוריה משמשת לה כהילה קדושה, ובה אנו רואים דמות מטושטשת של גבר הפושט את ידיו. ״קח את בנך, סר״ הוא שם היצירה, וייתכן כי יש בה לרמז על הציור כמסר פוליטי נגד ניצול המשרתות על ידי בני אצולה או אפילו גברים שהתכחשו לפרי חלציהם.

אז למה התחלתי לדבר על ממזרים? מיד תבינו.

בתמונה: ממזר שיצא מאוד מוצלח

בתמונה: ממזר שיצא מאוד מוצלח [מקור]


תמיר פומרנץ, סטודנט שנה ד׳ ב״בצלאל״ (חובב טיפוגרפיה, חתולים, וּבַצֵק שמרים) נזכר לעדכן אותי שסיים את הפרוייקט שלו, גופן ״חזית״, אותו עיצב בהשראת אותיות העץ שבפוסטר הידוע ״כל הארץ חזית, כל העם צבא״** (אמרה המיוחסת לבן גוריון?). הגופן כולל שני משקלים- משקל שמן ומשקל צר.

בהמשך הפוסט תוכלו להוריד את הגופן על משקליו חינם אין כסף! (יאאאאאא 🙂

10526453_10152193607442826_707850702_o[למעלה – ההשראה לגופן ״חזית״. מקור]

Hazit-Narrow

[מעל ומתחת: גופן ״חזית״ של תמיר פומרנץ, במשקל צר]

Hazit-Narrow

לאותיות המקוריות יש אופי מאוד לא מהוקצע, כמעט גס וחסר תחכום. יש בו כמה וכמה טעויות שמרחיקות אותו מהזהות העברית שלו (ראו את האות אל״ף בעל האופי המאוד רוסי קונסטרוקטיביסטי) ומן ההרמוניה הרצויה (אותיות צרות מול אותיות רחבות מידי). זהו לא גופן דוגמת ״הדסה״, ״דוד״, או ״נרקיס״ עליהן עבדו מעצביהן בשקדנות עשורים שלמים. אין לו את ההילה האקדמית ולא את השורשים הכנעניים העתיקים של הגופנים המפורסמים. תמיר מעיד עליו שהוא ״הממזר הלא רצוי של מנדטורי (יונטף) ו37 (הגילדה)״. אותיות אלה היו במקור אותיות עץ ששימשו לפוסטרים. מעין חמור משא (או פרד) חסר שם שכל תכליתו היא לשאת מטענים גרפיים גסים על גבו. גופן תכל׳ס. אביו ואמו של הגופן אינם ידועים, אבל אפשר למצוא דמיון משפחתי בכל מיני פוסטרים ואותיות, החל מן האותיות של צבי ברגמן, לגופן ״אהרוני״ של טוביה אהרוני, מכרזות קולנוע וכלה בכרזות פוליטיות. הוא נותר מיותם כנראה בשנות השישים ואילך, ולא הופיע בקטלוג מולכו ב1980 (בצדק). הסיבה לחוסר זהות מולידיו היא שבאופן מאוד יצירתי, בתי דפוס עיצבו לעיתים גרסאות משלהם לאותיות העץ, כנהוג ברחבי העולם (ולעיתים קרובות קנו אותיות מוכנות). בכך הולידו עשרות גופנים ״ממזרים״. שנת הולדתו אינה ידועה, אך יש לו תווים גיאומטריים וקרובי משפחה שמצביעים על אופי ברור של אותיות מזמן המנדט הבריטי. אפשר לומר שפומרנץ אימץ אותו ״מהרחוב״.

 

פוסטר מן הספריה הלאומית[מקור – הספריה הלאומית]
עוד מקור השראה לגופן של תמיר

במסדר הזיהוי – מי האבא, מי הבנים?

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

אני מקווה שבעתיד נוכל לעשות מעט צדק טיפוגרפי, ולחבר בין אותיות ממזרות להוריהן האבודים.

page devider קו הפרדה

להוריד את הגופנים :

קליק ימני על התמונה / קישור ואז save link as

3תודה רבה לתמיר פומרנץ שתרם לכולנו את הגופן הזה.

‏גופן חזית צר ושמן

רשיון: לשימוש חופשי ולא מסחרי

 page devider קו הפרדה

* בעת הציור היתה אשתו של הצייר (אֵמָה, המופיעה בציור) בהריון, ואף ילדה לו את בנו, שמת למרבה הצער כ10 חודשים לאחר לידתו. האבל על מות בנו, וחייו הטראגיים ומלאי המוות גרמו כנראה, לכך שמדוקס בראון לא סיים את הציור מעולם.

**קראו עוד על התערוכה ״כל הארץ חזית, כל העם צבא״ אצל יובל סער וגם בביקורת ב״הארץ״

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

צבי ברגמן, קטלוג אותיות עץ, 1940

3278988618_a75fee21f1_o

למי שלא מכיר, זהו קטלוג של אותיות עץ של צבי ברגמן, משנת 1940. אפשר לזהות כמה גופנים מוכרים, כמו פרנק ריהל, חיים, וסת״ם של פרנציסקה ברוך. מעבר לגופנים אלה, אפשר למצוא כל מיני אותיות מסוג אות כותרת בעיצוב מקורי או כווריאציה לגופנים קיימים (כמו במקרה של האותיות שדומות ל״אהרוני״). לינק להורדה בסוף הפוסט.

בימינו עוצבו גופני רטרו שחלקם הועתקו ישירות מן הקטלוג הזה. אפשר לראות את הדוגמא הבאה המזכירה את ״37״ של הגילדה ואת ״מנדטורי״ של יאנק יונטף.

לא הצלחתי למצוא מידע על צבי ברגמן או על הסדנא שלו, ואני חייב להודות שנותרתי סקרן. את האותיות של צבי ברגמן ניתן למצוא בכרזות רבות מאותה תקופה ואילך.

הלשכה רוצה להודות לפיליפ מסנר שסרק את הקבצים ושיתף אותם בחשבון הפליקר.

3278962154_1ceb75a957_o

zvi bregman – (hebrew) wood type
circa 1940

לינק להורדה :
קליק ימני על התמונה / קישור ואז save link as

DOWNLOAD BUTTON tiny

צבי ברגמן קטלוג אותיות עץ zvi bregman wood type 1940

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , | 3 תגובות