מ"לה־בּה" ועד "ימים ולילות" – עבודה סמינריונית מאת ירונימוס

הידע הוא כח, והכח שייך לכל בני האדם.

לאחר עבודה רבה באישוני לילה, שיחות ונבירות בגנוזים, התייעצות עם טיפוגרפים שונים ושונות, כתיבה, מחיקה, וכתיבה חוזרת,

אני גאה להציג את העבודה הכתובה, הזמינה להורדה ללא כל עלות.

העבודה עוסקת בקשר העקיף הצורני וההיסטוריה בין שני גופנים שעוצבו במרווח של 463 שנים: "לה־בֶּה" שעוצב ע"י גיוֹם לה־בֶּה באנטוורפן בשנת 1550 ו"ימים" שעוצב ע"י בן נתן בימינו בישראל.

הצעתי היא לא לקרוא את העבודה בבת אחד, מכיוון שהיא מורכבת וארוכה. מסמכים כאלה נוצרו על מנת שיפנו אליהם בעת הצורך, לכן אני לא מצפה מאף אחד שיקרא אותה כמו ספר עלילתי. אבל אני אשמח לראות שלעבודה הזו יהיו פירות בעבודותיהם של מעצבים אחרים, שירימו את העט ויתחילו להתבטא וליצור פרשנויות חדשות לטיפוגרפיה העברית, ואני בתקווה שישתפו את כולנו, ויצרו שיח טיפוגרפי אקדמי פורה אם לא סוער.

העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' איקו אביטל (המכון הטכנולוגי חולון, המכון הטכנולוגי גוהאטי, המכון הטכנולוגי מומבאי).

המסמך הזה לא היה נוצר לולא הנכונות של חברי לתרום למאמץ.
תודה לאמא ואבא על התמיכה והעקשנות לדחוף אותי להשלמת התואר. העבודה הזו מוקדשת לכם.
תודה לפרופ' איקו אביטל על ההנחייה והעידוד ליצירת העבודה.
תודה לעודד עזר על שתרם מזמנו, מחכמתו, מידיעתו, ומגופנו.
תודה לבן נתן על הסבלנות והנכונות לשתף את עיצוביו.
תודה לד"ר עדה ירדני על העזרה והמידע יקר הערך, ותודה על שכתבת את הספר שלך.
תודה לסקוט מרטין קוסופסקי על המידע והעזרה.
תודה לסקוט ישראל סלדוויץ' על הדגימות של הגופן וילנא.
תודה לשמואל סלע על ההערות והסריקות.
תודה לד"ר אִתי תמרי על ההערות.
תודה לאמיר חיות שעזר לי לנווט את הסירה באשדות הבוגדניים של המהלך האקדמי.
ותודה רבה לעוד הרבה חברים שעזרו לי בהערותיהם.

הורדה של קבצים באיכות גבוהה (שני קבצים – אחד של טקסט ואחד של נספחים):
קליק ימני על התמונה / קישור ואז save link as

images – Yaronimus – le be to days & nights

text -Yaronimus – le be to days & nights

הורדה של קבצים באיכות נמוכה (שני קבצים – אחד של טקסט ואחד של נספחים):
קליק ימני על התמונה / קישור ואז save link as

text – LOWRES – Yaronimus – le be to days & nights

images – LOWRES – Yaronimus – le be to days & nights

כמה מילים:

כאוונגליסט של גרסא מסוימת של דת המידע והקיום הרשתי והשיתופי של בני האדם, אני מאמין שלכולנו יש את הזכות לגישה חופשית למידע טוב (אני מקווה), שמטרתו להעמיק לא את כמות הידע והמידע לכשעצמם, אלא את היצירתיות והחכמה שיעלו משימוש בהם.

לכן משלב מוקדם ביותר הבנתי שהעבודה הזו אינה שייכת לי בלבד, ואין לי את הפריבילגיה למכור אותה באתרי עבודות אקדמיות למען הרווח האישי שלי. העבודה הזו שייכת לכל אדם באשר הוא בעולם הזה. היא נולדה מתוך צביר הידע והחכמה שהורישו לנו אבון המזון הטיפוגרפיים שלנו. החלטה זו עיצבה את גודלה והיקפה של העבודה, שנמשכה בערך שנתיים וסבלה מדחיה ומחקר מוגזם ולא פרופורציונלי.

עם כל הרוח והצלצולים שמלווים את העבודה, חשוב לי שתיגשו אליה בספקנות והגיון בריא. לא ייתכן שכל הפרטים או הדיעות נכונים, כלומר – בתחום שבו רב הנסתר על הגלוי, ורבה הבורות על העובדות היבשות, אפילו המלומדים מועדים לטעויות. יש מקום לחוסר הסכמה עם דיעה או נתון שנכתבו.

דוגמא טובה לכך: נאמר לי כי בבצלאל ישנה לוחית שבה כתוב באותיות קידוש לבנה כי את "פרנק-ריהל" עיצב רפאל פרנק ביחד עם פלוני אלמוני בשם אוטו ריהל. עודד עזר הסב את תשומת לבי שאין לכך כל סימוכין (אפילו לא במאמר שכתב רפאל פרנק על עיצוב האות). הגופן נוצק בבית היציקה C.F.RUHL, בגרמניה, מה שהשפיע על שמו. הווי אומר שלא כל מה שאומרים המומחים הוא אמת ותורה מסיני, ויש צורך אמיתי במחקר מחודש בשדה שלנו שאינו רק מעשי. כפי שיש חוקרי קולנוע ותיאורטיקנים של ארכיטקטורה ואמנות, יש מקום גם לחוקרי טיפוגרפיה שאינם בהכרח מעצבי גופנים (למרות שזה לא מזיק). וכפי שהאדם הרגיל שאין לו השכלה אקדמית בתחום יכול להיות מושפע מאמנות וארכיטקטורה, גם השיח העיצובי והטיפוגרפי צריכים לעבור לנחלת הכלל ולא להתבצר מאחורי חומות האקדמיה, משל היו נזירים בימי הביניים.
הזירה המושלמת למהפכה שכזו היא האינטרנט.

אם מישהי/ו מעוניינ/ת לתרום לנושא במידע, הוא/היא מוזמן לפנות אלי או אפילו לפרסם בעצמה/ו.

בנוסף, יש צורך בתרומה כספית על מנת לתרגם באופן את העבודה לאנגלית, על מנת ליצור נגישות לשאר העולם.

ירונימוס.